המילים שנכתבות מעצמן

ברכבת הדוהרת אל החושך, 

אני משחרר בלמים

טינופת אנושית על אם הדרך,

לטאות ואישה לבושה תחתונים

מסוקים חגים בשמיים,

באורות כחולים-אדומים

המכשפה צדה את לבה,

כשהממשל שיחרר את מנעולי ההגנה

שבב בצוואר לא יעצור את מי שרוצה לחצות את הקווים,

בין מותר לאסור, בין רע לטוב

ברחובות גותהם הכול אפשרי,

כשהמפלצות משוחררות לחופשי

דריכה של ההדק - וזה סוף הסיפור,

גם למי שחי במציאות, וגם למי שחי באשליות.