המילים שנכתבות מעצמן

שמעתי שהוא אומר לה שאני בן-אדם מת

כלומר שאני זומבי, לא שהוא מנסה לעשות משהו...

אני הייתי בחדר השני ליד סלסלת ממתקים וצעצועים לילדים,

ליקקתי ארטיק ולעסתי מסטיק, ושמעתי את מה שהם דיברו

הוא דיבר, שמעתי אותו, לא אותה,

כי הוא היה בחדר הסמוך, עם הטלפון המשוכלל שלו,

שהוא קיבל כבונוס אחרי שוויתרתי על הרמקולים החכמים הניידים

הדלקתי את הטלוויזיה בלי קול על קליפים,

וראיתי חתיכות חשופות ובריאות רוקדות ושרות,

והוא אמר שנדמה שגמרתי את החיים שלי,

כי אני לא עושה כלום, כמעט, רק שואף ונושף

לקחתי משרוקית ילדים מתוך הסלסלה, ושרקתי,

הוא לא חשב שזה קשור אליו

הם דיברו בטלפון שנגמרתי,

ואני מלקק ארטיק, לועס מסטיק,

צופה בקליפים בלי קול,

ושורק, כל הזמן שורק.

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< ??????????????????????????????????????????? <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

ערב יורד על החלק הזה של העולם,

ולאף-אחד זה לא משנה

הרי גם מחר ירד ערב על חלק זה של העולם,

ואף-אחד זה לא ישנה

וגם אתמול ירד ערב על חלק זה של העולם,

ואף-אחד זה לא שינה

כי השמש זורחת תמיד בטלוויזיה,

כי האינטרנט תמיד מלא פעילות

אבל יש ילדים קטנים שישנים,

מה שהם ידעו - אני לעולם לא אדע

ויש זמרים ש-כל הזמן שרים,

ובכלל הם לא מנסים להיות מפורסמים

הם עושים מה שהם אוהבים,

ומרוויחים קצת כסף, וזה מספיק

לפעמים הם עושים קולות רקע,

לזמרים "גדולים"

לפעמים הם מנגנים, לא שרים,

והם חברים בכל מיני להקות,

שיש להם שירים נחמדים,

אבל הם לא מוכרים עשרות אלפי עותקים

הם עושים הופעות לאיגודי עובדים

ואני בכלל לא מנסה להיות טנק כבד,

כי טיסן קל מרחף גבוה יותר

ואני בכלל לא מנסה להיות פיל גדול,

כי עכבר קטן נכנס למקומות קטנים יותר

ואני לא מנסה להיות בעל משקל,

כי סתם אחד הוא חופשי יותר

ואני לא מנסה לחיות,

כי בלאו הכי כולם מתים בסוף.

כל יום אותו מחזה - בוקר, הליצן של השכונה יושב על המדרגות עם כוס קפה וסיגריה, ממלמל לכל עובר אורח "בוקר טוב, בוקר טוב," ואף-אחד לא עונה לו. ואז מגיע טנדר ישן, נותן צפצוף קטן, והוא זורק את כוס הנייר לתעלה, לוקח שלוק אחרון מהסיגריה, ונחפז למושב הקדמי ליד הנהג שלוקח אותו... לאן? בשעת שקיעה אפשר לשמוע את הטנדר מתקרב, זוחל עייף, והנהג נפרד מהליצן, שהולך שפוף ומדוכא לדירתו, ממלמל "ערב טוב, ערב טוב," לכל עובר אורח, ואף-אחד לא עונה לו.

בוקר אחד הליצן ישב על המדרגות כמו כל יום, ומלמל "בוקר טוב, בוקר טוב," לכל עובר אורח בעודו לוגם מהקפה ושואף סיגריה. הטנדר הגיע כמו בכל בוקר, אבל הליצן לא רצה לעלות אליו. בפעם הראשונה מעולם יצא הנהג מהטנדר, והתקרב אל הליצן, וכולם יכלו לראות אותו יותר ברור, ולא מוסתר בצל תא הנהג. הוא היה גדול מאוד ושרירי מאוד, לבוש גופייה צמודה אדומה דם שהבליטה את השרירים והגוף הגדול שלו. זרועותיו היו עבות כמו רגליים, ורגליו היו עבות עוד יותר. הוא לבש מכנסיים קצרים צמודים שהבליטו את הציוד שלו, על זרועותיו היו קעקועים של פרחים מסתלסלים וגלים, ושיערו היה ארוך ומשוח אחורה בחומר כלשהו שהריח רע. פניו היו פני כלב עם אף פחוס, ועיניו קטנות ורעות. צבע עורו היה אדמדם-ירוק, והוא הרים את הליצן בקלות על אף מחאותיו, נשא אותו כשהוא מנסה להיאבק, וזרק אותו למושב לידו בטנדר. אז נסע.

בשעת שקיעה הטנדר לא הגיע, וגם לא בשעה הבאה אחריה. בחצות הגיע טנדר, זה או אחר, וזרק משהו לרחוב ואז המשיך לנסוע. אנשים סקרנים שהין ערים הביטו אל מה שנזרק לרחוב, וניסו לנחש מה זה. אריק האמיץ התקרב לאט ובחשש אל המשהו הזה, הביט בו, נגע בו, ואז עמד זמן קצר בלי לדבר. אז הסתובב ופנה חזרה לדירתו. בפתח הבניין שאלו אותו אנשים, השכנים - "מה זה, אריק?" אריק משך באפו וניסה לעצור את הדמעות. "הליצן מת," הוא אמר ועלה לדירתו, ואז סגר את הדלת.