THE POISON ONE.
|
| 8/2016
כשהחברות מדברות על ילדים ואני לא שם
על הזין.
על הזין שלי מה שאומרים לי. שאני צריכ להתחתן כבר. פאק איט. אני לא
מוכנה לזה. לא כלכלית ולא נפשית. ומי אתם בכלל שתכתיבו לי איך לחיות?
למה לי לעשות את מה שאתם אומרים לי לעשות בכלל? למה לי לצאת לעבודה
מסובכת, להיבלע לעבודה שלא נעימה לי, עם צוות שעושה פרצופים, שעושה לי
טובה אם כדאי לי או לא להישאר ולעשות דברים. אני לא יודעת, יש לי בלאגן
בבטן רק מהמחשבה שכל החברים כבר בשלב החתונה. יש לי יותר בלאגן בבטן מזה
שהרבה כבר מתכננים ילדים. ואני גם רוצה איזה דרדס שאני יאהב וינשנש כל
היום... אבל אני לא מוכנה לזה. עדיין לא. יש אצלי כעס בבטן כי אני לא
איפה שרציתי להיות בתקופה הזו של חיי. חשבתי שכבר אהיה הריונית במחשבה שלי
ליפני שנים. בפועל אני רואה שלדאוג לילד זה קצת יותר מלנשק אותו כשהוא
נופל. והרבה יותר מלנקות לו את האף והחיתול. להביא ילד זה לדאוג לו, להכין
לו אוכל, לדבר איתו, להיות יחד. אה וכמובן שצריך גם בעל בכל הסיפור הזה של
משפחה, חשוב לא פחות. מצד אחד יש לי את הרצון הזה לעוף קדימה, להגיע
ולהיות- ומצד שני... האם סיימתי להיות ילדה בעצמי? ...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
