ופתאום אני קולטת שאוליי אני נאיבית מדי. 

לא רוצה להיות נאיבית ולהפגע.

אני לא אצליח לסמוך על הסביבה שלי לעולם. ככה זה בני אדם. לא אמינים.

ואוליי אני סתם פרנויאידית... אבל משהו בפנים אומר לי שאני צודקת.

ופתאום הכל הגיוני. 

הרבה דברים לא פתורים, הרבה דברים "מתחת לשטח" שצריכים להתגלות.

אני לא אוהבת את זה בכלל.

ואני כל כך מפחדת להרוס, וכל כך לא רוצה לפתוח את זה ולעכור את האוירה הטובה והכיף והסקס...

ואני כל כך מפחדת שזה לא יצא טוב ושהוא יברח ממני, אבל אני כבר לא יכולה להעלים עין. זה אוכל אותי מבפנים.

אני אמרתי לו מהתחלה זה הגבול שלי ונכון שעשיתי טעות והוא נקמן אז הוא בטח ירצה להחזיר לי אבל הוא החזיר לי כבר.

לזעזאל.

אני מפחדדת כל כך, בייחוד כי ביום שני הוא בורח לו למילואים ואני לא אראה אותו או אדבר איתו שבועיים וחצי,

אבל בפעם הבאה שניפגש זה יקרה. זה חייב לקרות.

אני אדאג לאלכוהול כדי שיהיה לי יותר קל ואז אני פשוט אדבר איתו על הכל.

לאבד אותו זה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם...

אני מקווה שהוא ידבר איתי ושזה יקרה בימים הקורבים.

אני צריכה לראות אותו רק עוד פעם אחת לפני יום שני והכל יהיה בסדר.

~

-Princess M-

שכבר לא יודעת אם היא נאיבית או פרנואידית ואם יש מישהו שאפשר לסמוך עליו.