הראש שלי מתפוצץ...
ויש לי סחרחורת ובחילה.

לא יצאתי לשתות מאז יום ההולדת שלי, וזה הזכיר לי בדיוק למה אני לא אוהבת לצאת לשתות כך.
אני כבר לא במקום הזה.

זה לא בשבילי יותר,  כוס יין אחת או שמפניה באווירה רגועה וביתית או על חוף הים זה בהחלט מספיק לי.
מתינות ושלווה, זה מה שאני צריכה.. ולא להטביע את הגוף שלי באלכוהול, עם צ'ייסר ועוד אחד, וכמעט בקבוק יין שלם ששתיתי לבדי.
פעם לא היה לי אכפת,
אבל היום אני מרגישה פשוט חרא.

זה לא טוב לי, לא טוב לגוף שלי,
ולמען האמת התחלתי לשנוא את התחושה המעורפלת הזו כששיכורים.


הסיבה שכל זה קרה- שעימום, ולחץ.. סוג של.

אז אחרי מליון שנה שלא יצאנו , החלטנו לצאת לשתות 'קצת' בפאב האהוב ולבקר את חברינו הטובים הברמנים.
בהתחלה היה ממש נחמד, ג' ואני ו-י' הברמן החבר הכי טוב שלנו.
שאלנו אותו מה שלום שאר החבורה והוא ישר הוציא טלפון ואמר לג' : "קחי תגידו לב' לבוא, אם אתתגידי לו סביר להניח שהוא יבוא" אז ג' התקשרה לב' ואמרה לו לבוא עם שאר החבורה.

כך הערב שלנו המשיך בנעימים פטפטנו לנו, צחקנו מהשטויות של י' ושתינו יין.

מאוחר יותר הגיעו שאר החבר'ה - ב' ואדון עיניים כחולות ששונא חתולים.
באמת ששמחתי לראות אותם אחרי כל כך הרבה זמן, ותמיד כיף ומצחיק איתם, אבל הפעם...
הרגשתי הגלגל החמישי של העגלה.

פטפטנו קצת יחד כולם, ואז שונא החתולים קם לשירותים, וג' תפסה את מקומו ליד ב'.
ב' שהרי נדלק על ג' (איך לא? כולם נדלקים עליה) החל לפטפט איתה לבד שיחה אישית.
ניסיתי להקשיב ולקחת חלק, אבל באמת שלא היה לי מה לומר כי הוא שאל אותה שאלות אישיות על חייה ולא הייתה לי כל אופציה לקשר את עצמי לשיחה הזו.
כששונא החתולים חזר, ניסיתי לפתח שיחה איתו, ודיברנו קצת אבל לא היו לנו יותר מדיי נושאי שיחה משותפים,
ואז הגיעה הידידה שלו שהיא גם ברמנית במקום והם החלו לפטפט בניהם ושוב נשארתי לבד, בלי קשר לשיחה.
פשוט התייבשתי לי לבד בין אנשים, שחלקם גם חברים שלי, אבל לא במכוון פשוט התעלמו מקיומי.
ואז התחיל השעימום והסטרס והמחשבות על כך שאיכשהו כמעט תמיד אני מגיעה למצב הזה כשאני יוצאת עם ג'...
היא יפה, מושכת, מסקרנת, מעניינת... תמיד יש לה מה לומר והיא שואלת את השאלות הנכונות,
ותמיד יש מי שמתעניין בה ומנסה להכיר אותה, ואני נשכחת לבד. נשארת להתייבש עם האלכוהול שלי.

אז שתיתי ושתיתי ושתיתי.... ובכלל לא הרגשתי את השפעת האלכוהול כל הערב

עד שסיימתי את הכוס האחרונה של היין

ואז זה פשוט עלה לי בבום, כל האלכוהול ששתיתי כל הערב.

זה היה חזק מידיי, מזל שבדיוק הלכנו הביתה, נכנסתי ישר לישון.

והנה אני כאן.
מנסה להחזיק מעמד בעבודה עם ההאנג אובר הזה, וכותבת פוסט.


אני תוהה איך הגעתי למצב הזה...
לאן נעלם הביטחון שלי, שמשך אנשים להתעניין גם בי.
והעניין הוא שבכל פעם אחריי שמשהו כזה קורה ואני נשכחת לבד הוא ממשיך לרדת ולהיעלם עוד יותר.

ואני הכי מפרגנת בעולם, ג' היא כמו אחותי ומצידי לשבת כל היום להתייבש לבד אם זה אומר שטוב לה ושאולי היא תמצא את אהבת חיה.
אבל... מצד שני זה לא נעים לי.
אני מרגישה קצת כלומניקית כשאני איתה, ואפילו יותר כשבחורים ניגשים ותופסים אותה לשיחה במשך כל הערב,
ואני נותרת 'לבד' לשוחח עם פייסבוק ובקבוק יין.

-