אחרי חודש שלם מלא בפגישות כושלות, החלטתי אחת ולתמיד לנסות להבין, מה הקטע שלכם, גברים?
אתם מתחילים איתנו בפייסבוק או באיזו אפליקציית היכרויות פופולרית, מנסים לשחק אותה נחמדים מצד אחד אבל קשוחים מצד שני... שולחים איזה "היי" מסוקס או משהו בסגנון "החיוך שלך פשוט כובש אותי", כשלא ברור אם אתם באמת חושבים שאחרי הודעה אחת או שתיים אנחנו פשוט ניפול לרגליכם.
מדברים פה ושם, מתחילים במסכת חקירות שלא הייתה מביישת את השב"כ: "מאיפה את?" "מה את עושה בחיים?" "איפה?" "מה למדת?" ולמתחכמים מביניכם יש את הדחף הלא מוסבר הזה לשאול אותנו שאלות מפגרות כמו " אם היית בעל חיים איזה היית?" או "מה הדבר הכי מטורף שעשית בחיים?"
(אני לא יודעת מה הדבר הכי מטורף שעשיתי בחיים, אבל הדבר הכי מפגר שעשיתי הוא להיכנס לאפליקציה הזו ולהכיר אותך, אידיוט)
תראו, אתם צריכים להבין. אנחנו מנוסות, מאוד. העם הנשי רגיל להתחלות, הטרדות וכל מיני משפטי פתיחה מוזרים ומגוונים. אבל החברות הכי טובות שלנו אמרו לנו שאולי פעם אחת אנחנו צריכות להתפשר.. אז אנחנו מקשיבות להן ומסכימות להיפגש.
אתם מגיעים לפגישה כאילו מינימום התלבשתם לבר מצווה, או יותר גרוע מזה, כאילו חזרתם ממסיבת בריכה בבית של החבר הזה בן ה16 שאחיו הגדול קנה לכם את האלכוהול כי עדיין אין לכם תעודת זהות חוקית.
ואז... אז מגיע השלב הבאמת כיפי בו אתם מנסים לפתות אותנו עם מבטים חודרים או עם נגיעות וליטופים מוגזמים וחושבים שזה דיי לגיטימי לבהות לנו בחזה כל הפגישה.
גם לגיטימי לשתות כל הערב כמו בהמה, לדבר על עצמיכם כל כך הרבה עד שאנחנו כבר יכולות לכתוב את הביוגרפיה שלכם, לדבר על כל הבחורות שיצאתן איתן וכמה הן היו יפות אבל לא בשבילכם, כי אתם מחפשים את האופי ולא את היופי, ועדיין מצד שני להגיד לנו כמה אנחנו מדהימות ויפות וסקסיות..
ואז כשאתם מחזירים אותנו הביתה אחרי ערב כושל במיוחד, אתם גם טורחים להדביק לנו נשיקה כל כך רטובה שאנחנו מרגישות כאילו הגענו לבריכת גלים במימדיון,
אומרים כמה שנהניתם והיה לכם כיף ושבטוח ניפגש שוב
ואז..
אתם פשוט נעלמים..
כאילו.
מה לעזאזל הקטע שלכם??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
queenofdying