היום סיימי את הספר השני בסדרה של "Harry Potter" מאת J.K Rowling.
בספר הזה מתחילים להרגיש איך הכל הופך לאט-לאט מסיפור ילדים ססגוני ושמח לקצת יותר ויותר אפל עם פחות יצורים יפייפים כמו חדי קרן וקנטאורים ויותר יצורים כמו פיקציות מרושעות,עכבישים ענקיים והבאסיליסק ורק יצור יפיפיה חדש אחד - הפניקס.השינוי הזה גם מתבטא בהתפתחות של אחת הדמויות שהכרנו בספר הקודם - וולדרמורט (Voldermolt) שבספר הקודם היה סתם רשע ומכוער שחטף כדורי שלג מהתאומים כשהפרצוף שלו היה מאחורי הטורבן של פרופ' קווירל (Professor Quirrell) אלא שבספר הזה הוא מופיע כטום מארוולו רידל (Tom Marvolo Ridlle) כזיכרון שחתום בתוך יומן מיושן מלפני 50 שנה (לפי ציר הזמן של הסיפור שלנו שככל הנראה מתרחש ב1992 בספר הנוכחי) שהגיע אל ג'יני וויסלי (Ginny Weasley) שבתוכו היא הייתה רושמת את כל המחשבות שלה ומוציאה את כל התסכול שלה שהיא חיה בעוני שאהרי (Harry) לא שם לב אליה שבעצם זה היה מאכיל את וולדרמוט עד שלבסוף הוא הגיע למצב שבו הוא מכשף אותה ומכריח אותה לעשות כל מיני דברים נוראיים וכמעט שואב ממנה את כל החיים שלה ומעביר אליו.
אני בכוונה מצמצם ספויילרים אבל אני רוצה להדגיש את כל הפסקה הזאת - זאת הייתה תוכנית גאונית (שוב,יש פרטים יותר מורכבים שלא ציינתי פה) שבניגוד לספר הקודם וולדרמולט שלח את קרווירל לעשות כל מיני נזקים יחסית קטנים ונורא קלישאתיים ופה יש לנו תוכנית לרצח מתוכנן ושליטה על המוח והגוף של האדם שלדעתי זה קצת יותר קשה לביצוע ולהציג בצורה מעניינת.
אלמנט שהיה מודגשבאותה הצורה בסרטים ובספרים זה העניין הגזעני (אני לא מוצא מילה אחרת לתאר את זה) של "טהורי דם" ו"דם בוץ" (Mudblood) שככל הנראה הסופרת קיבלה השראה מנושאים כמו השואה והגזענות כלפי השחורים בUK ובארה"ב [להתחשב בעובדה שדרארו מאלפוי (Draco Malfoy) וכל המשפחה שלו הם בלונדינים,חתיכים,מוצלחים ובמקרה כולם גם טהורי דם].מיותר לציין שגם כל העסק הטפשי עם גילדרואי לוקאהרט (Gildroy Lockhart) שכל מי שראה את הסרטים יודע שהוא סתם אפס מאופס ושרלטן ומשום מה כל הבנות עפות עליו.
מה שמאוד אהבתי בספרים שלא היה יותר מידי דגש בסרטים זה העניין של "המושלמים" (The Perfacts) שהם המצטיינים של הביה"ס ואף עוזרים למורים במצבי חירום ככוח אבטה לכל דבר ועניין.דברים כאלה אנחנו רואים בסיפורים ממקור מאוד שונה - אסיה.דווקא בסיפורים שמקורם באסיה מאוד נפוץ לראות תלמידים מגנים על הבתי ספר שלהם (ולפעמים אפילו חמושים) מפני פושעים למיניהם וזה היה מרענן לראות לשם שינוי זירה שמקומה ב(סביר להניח) סקוטלאנד.ודדש נוסף שלא מופיע כמעט בסרטים אלה הרוחות רפאים שגם בספר הזה וגם בקודם תפסו המון במה וככל שתפסו יותר במה זה היה יותר מצחיק ומשעשע.
אני אפסיק פה ואסיים את הפוסט הזה בכך שאני ממליץ לכולם לקרוא את הסדרה הזאת כי זה מצחיק,מעניין ומשעשע באותו הזמן ויש בזה את השילוש המקודש של דרמה-קומדיה-אקשן באיזון מושלם.לא הרבה סיפורים משלבים ככה את שלושתם כ"כ טוב וכשיש סיפור הזה מומלץ לקרוא אותו.
מה שמתנגן ברקע:
היה קצת קשה להתרכז בכתיבה כשמשהו כ"כ epic מתנגן ברקע אבל עמדתי בזה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock