המעבר הזה מרגיש לי קצת לא וואו במחשבה לאחור אבל הוא רק התחיל.התחייבתי לשנה ואני מתכוון לעמוד במחוייבות הזאת אבל 3 חודש לפני סוף חוזה אני מחפש דירה סולו.
אני נהנה מזה שאני הופך את החדר שלי לזולה ענקית עם מיני מקרר,ספה ומה לא אבל המקום הזה לא מרגיש לי כמו בית.האמת?פה בעבודה אני מרגיש יותר בבית ממשה שאני מרגיש בדירה שלי.זה עצוב כי זה עבודה,אני שומר על דיסטאנס מהלקוחות וגם דיסטאנס מסויים מהקולגות שלי ועם זה אני הרבה יותר חופשי פה.
אני חושב שאולי בחרתי בשותף לא נכון - ואל תטעו,זה חבר טוב שבאמת עושה את כל המאמצים בשביל שהכל יהיה סבבה והוא באמת משקיע הרבה יותר מאמץ ממני ואין לי שום טענה כלפיו.אבל יש משהו בחרדתיות ובדאגות יתר שלו שמתחילות to tick me off במובן מסויים.אני בן אדם מאוד איש מערות,אני שמן שעיר ורועש מבלי אני מנסה להיות.הוא בן אדם נורא עדין,שחשוב לו שהשכנים לא יתלוננו בזמן שלי הם יכולים למצוץ כי אני לא עושה שום דבר שאמור להפריע להם.
האובדנות שלי מכה שוב לאחרונה.אני נורא קצר לאחרונה ואני פשוט בהתחמקות מהכל ונמאס לי מהכל.שבוע הבא אני מוצא לי שבו אני עושה סמים,שותה ומתנתק.אם אמות אז יופי לי,לא אמות אז פעם אחרת העיקר שנהנתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock