My Cave

כל מה שעשיתי היום היה להירקב במיטה.קמתי לשרותים וזהו,לקראת אחה"צ קמתי קצת ואז הלכתי להתארגן לעבודה (לפני חצי שעה התחלתי משמרת לילה).

אין לי חשק לכלום ושום דבר.אני אוכל נטו כי הבטן מקרקרת ומתפקד נטו כי צריך.

חבר מהלימודים ממש בונה על זה שאגיע לברית מילה של הילד שלו.בכנות?אין לי זין לבוא.ברימת מילה זה מנהג ברברי ומגעיל ואני לא מוכן להיות נוכח.והוא טוען שאני חבר קרוב,חביבי אתה בקושי מכיר אותי.אני מחשיב אותך לחבר כי סבבה איתך בגדול אבל לא מישהו שהייתי סומך עליו עם שום דבר.

מזל שיש משבר בעבודה שמונע ממני להגיע בהתראה שהוא נתן לי אחרת לא היו לי תירוצים.רק בגלל שהוא ממש חמוד אני לא אומר לו את כל האמת בפנים כמו שאני רגיל לעשות.

מה שמתנגן בזמן כתיבת הפוסט:

אני נמנע מלהגיד "טריגר" כי אני לא חולה בPTSD אבל זה כן מאוד ערער אותי ורדף אותי למשך יומיים.

אני כבר כמה שנים נמנע מלדבר פה על איפה אני עובד לשם האנונימיות שלי,אני אולי מספר שאני עובד המון (למעשה כרגע אני במשמרת לילה של 12 שעות).מידי פעם יש לנו דיונים בעבודה (כמו רוב העבודות) והדיון היה סביב תקופות משבר/קושי ואיך התמודדנו עם זה ומה עזר לנו.

סיפרתי את שלי מאוד בקצרה,זאת הייתה תקופה הרבה יותר חשוכה ממה שהצגתי את זה לצוות כי באמת לא רציתי להתעמק בזה.אבל הסיפור של אחת האחריות אצלי ערער אותי מאוד.לא יודע אם סיפרתי לכם אבל אמא שלי לא במצב 100%,וזה גם לא ישתפר.זה מהמצבים האלה שיש רק לאיפה להתדרדר.

היא דיברה על אמא שלה,כמה שלה היה קשה עם (בין היתר ובעיקר) זה ואני מאוד התחברתי.כי כשגילינו על ההבחנה של אמא שלי זה פשוט זעזע אותי מבפנים,אף אחד במשפחה או מהחברים יודע על זה שזה השפיע עלי ככה כי אני שומר את זה לעצמי מצויין.אני שומר את זה לעצמי כ"כ טוב שאחותי הסתומה הזאת חושבת שאני לא מבין את המצב וזה למה אני מתנהג כרגיל ואני פשוט לא מתייחס או אומר לה ללכת להזדיין.

אני יודע שיש לי אשמה מסויימת במצב.ביותר ילד הייתי עול נוראי עליה ועל אבא שלי.ריבים בלתי פוסקים בתור נער וראו על הגוף שלה שהיא הגיבה לזה בנורא נוראית.מילדות היא הייתה עם מערכת עצבים רגישה ולגדל שמוק כמוני הייתה משימה נוראית.אהבתי לעשות שטויות ומעשים פשוט איומים (הפסקנו לספור כמה פעמים כמעט שרפתי בית) ועד היום יש לה טראומות מלקבל טלפונים מהטלפון של הבית כי זה אולי הביה"ס מתקשר שוב להגיד שאני מושהה וששוב עשיתי XYZ.

ירשתי חלק מהתכונות שלה,רואים את זה על העור שלי.אני יודע שחלק בלתי מבוטל מהמצב שלה זה בגללי.

ושאחותי הסתומה הזאת תלך להזדיין ולא תבלבל לי במוח על המצב של אמא כי אני יודע קצת יותר ממנה.

וואלה?שנה כמו שנתיים.

השנה שבה שוב הפסקתי לעשן,כמעט מת לי הכלב (שוב),סיימתי קורס והתקדמתי בעבודה,שהתקרבתי יותר לקרובים אלי והכרתי כמה חברים חדשים.

השנה ככל הנראה יש 3 דמויות חדשות (2 חדשות-ישנות) ששווה לדבר עליהן.

נתחיל מהחדש לישן:

1.האלפית - את האלפית הכרתי דרך מישקה בכנס אהרוקון והתחברנו ישר.אנחנו מדברים בתדירות מאוד גבוהה למרות שהיא ומישקה הסתכסכו וכבר לא בקשר.יש בי תקווה שהן יחזרו לדבר למרות שהסיכוי נמוך.

2.סטיב - על סטיב מעולם לא כתבתי פה אבל אנחנו מכירים עוד מסוף 2016.עבדנו ביחד בעיר בה אנחנו גרים והיינו ביחסי "אה אחי ממצב?" והיום אנחנו שוב עובדים ביחד ועושים ביחד בין זונות בעבודה ומחוצה לה.

3.חיוכית - את חיוכית אני מכיר גם כמה שנים וגם דרך מישקה.באוג' האחרון ביום הולדת של מישקה חיוכית דפקה "תגיד שמוק,למה אתה לא שומר על קשר?" ומאז אנחנו בקשר.התחברנו ממש מהר והיא באמת מתוקה.

אין דמויות שהתנקתי או התרחקתי מהן במיוחד במהלך השנה,פשוט הצטרפו חדשות.