זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

הלכת מבלי להודיע לאף אחד מאיתנו שאתה יוצא.

גילינו את זה רק בבוקר כי היה שקט מידי בבית ואנחנו רגילים לרעש שאתה עושה בשעות המוקדמות של הבוקר.

אבא העיר אותי מוקדם ושאל אותי איפה אתה ולא ידעתי מה לענות לו

הוא אמר שחיפש אותך בכל מקום אפשרי ולא מצא אותך

ואז נזכרתי בתחושה של אתמול בלילה כשנכנסתי קרוב לשעה 3,

הרגשתי שמשהו חסר לי וששקט לי מידי

ואני זוכרת את זה טוב כי לא באת להגיד לי שלום כמו שאתה רגיל לעשות.

בשלב שאבא התחיל להיות רציני קמתי מהר מהמיטה מבלי אפילו לשטוף פנים ויצאתי לחפש אותך ברחובות

התחלתי לצעוק את השם שלך ולבכות דמעות של אובדן

כי כבר ראיתי אותך מת במחשבות שלי

אבל אתה חי וזה מה שכל המשפחה אומרת.

מה שאנחנו לא יודעים זה מה יעלה בגורלך

וזה אולי הדבר הכי מפחיד בעולם

המחשבות שרצות על מה קרה לך ואיפה אתה ואולי אתה בטח כבר רחוק

ועל שהתקווה עומדת להיאבד.

כל רחוב שנכנסתי אליו קיוותי לא לראות אותך שוכב שרוע ומדמם על הכביש.

הלכת ולקחת איתך חצי מהלב של כל המשפחה

ותדע שאף אחד מאיתנו לא יוותר עלייך בכזאת קלות ונלך לחפש אותך גם בלילה.

אני כל כך רוצה למצוא אותך ולחבק אותך חזק ולבקש ממך סליחה אם הייתי חסרת סבלנות לפעמים

ולספר לך שאין אחד שלא אמר עלייך מילה טובה.

אני מרגישה כאילו קמתי לסיוט ואני רוצה להתעורר ממנו כי זה כואב ברמה שקשה לי לתאר

אני לא מצליחה לנשום.

הלוואי ותחזור הביתה ואז כולנו נחזור לחייך.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

עידכון / 18:01 / 16-01-2016

אחרי כמעט 20 שעות של הליכה ללא צל של כיוון ברחוב, מצאנו אותו.