במילים של השיר שלנו את תמיד שואלת אם מאוחר מידי לבקש סליחה
וכן, תמיד האמנתי שכשזה יבוא ממך זה יהיה מאוחר מידי
עד לרגע שביקשת
והפעם ביקשת מכל הלב
ולא יכולתי שלא להאמין לך
כמעט כמו שלא יכולתי שלא להאמין לך שאני ואת זה משהו מיוחד.
זוכרת שככה נתת לי להרגיש?
וכמה שתמיד אמרת?
ושקנית אותי במילים יפות ובהבטחות שווא
עד שנעלמת?
את יודעת, לא נתתי לך להיעלם ממני
(לא מהמחשבות שלי לפחות)
לא מחקתי אותך
כמו שהאקס שלך מחק אותך אחרי שהוא הבין מי את
ואני מודה שעדיין קשה לי להשלים עם זה לפעמים,
(בעצם רוב הזמן)
שאת לא היית מי שחשבתי שאת
ושאת בסה"כ רק עוד אחת מאלה שמבקשות את ידו של העולם
כי את בודדה
ותמיד היית אומרת לי את זה ולא הייתי מאמינה לך
כי תמיד רציתי להיות זאת שלא תיתן לך להיות לבד
עד לרגע שראיתי עד כמה את באמת בודדה
וכאב לי
בעיקר כי לא יכולתי לעשות כלום.
את ברחת מהמציאות שלך
וברחת ממני,
ומצאת לך נחמה אצל אחרות שהכרת במסיבה מסכנה שנתנה לך טריגר להשתחרר.
את יודעת עם כמה בנות התנשקת באותו ערב?
שלוש.
מול העיניים של כולם
ומול הלב שלי שהיה אז בידיים שלך
ואת עזבת אותו כי מצאת הזדמנות להחזיק למישהי את היד
ואת הצוואר
אז את בטח מתארת לעצמך כמה לבד הרגשתי באותו רגע
ברגע ההוא שעמדתי מוקפת במלא אנשים ושני החברים הכי טובים שלי שהיו אז לצידי
ניסו להסיט את המבט שלי ממך
כי הם הרגישו את הכאב
הם ראו אותו על העיניים שלי,
אבל משהו קפא שם
הרגע הזה קפא
והמוזיקה החזקה רק טשטשה אותי יותר.
אבל אני זוכרת שהרעש הפנימי היה חזק יותר מהכל
כי אם מוסיפים לתוך כל הטירוף זה את כל העוצמות הרגשיות שהיו שם באותו רגע..
אז בעצם עזבי, את בכלל לא יודעת איך הרגשתי
גם אם אתאר לך במילים המדויקות ביותר
את הצער העמוק שחדר לי לעצמות באותה שניה
את לא תביני
ואני לא מאשימה אותך
לא ציפיתי שתביני
ציפיתי שלפחות תהיי רגישה
כי גם ככה היינו בתקופה מתוחה
אבל כשביקשת סליחה אחרי כמעט שלושה חודשים
פתאום משהו בתוכי נרפה
כי זה היה לא צפוי
והמילים שלך פתאום קיבלו משמעות אחרת
כאילו הפעם את באמת מתכוונת אליהן
והאמנתי שבחרת אותן בכפידה
כמו בימים ההם
כשעוד אהבתי לשמוע את מה שהיית אומרת
ועכשיו זה לגמרי מאחורי
אז תדעי שאני סולחת לך
ואני סולחת גם לעצמי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
S I V A N