זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

בעיקרון, אחכה שהחושך ירד,

ושכמה שפחות אנשים יהיו בבית,

אעלה לגג 

אולי אקח איתי גם שמיכה

ואבכה הרבה.

אוציא מתוכי את כל עצב

שנאגר קצת בתקופה השמחה הזאת

כי אני לא אוהבת לתעסק בו

אז אני מדחיקה אותי,

אבל אלו מהימים שכולם ביחד

ושוב פעם אני בוחרת לנתק את עצמי

ולהיות לבד.

אני מנסה כבר מהבוקר לא לבכות

לא מול כולם לפחות,

הם עושים לי כאב ראש.

אתמול נפגשתי עם המתנחלת מהפוסטים הקומדים

דווקא חמודה, אבל אני קצת מבולבלת

לא יודעת ממש מה אני רוצה מעצמי בעיקר.

מצד אחד אני רוצה להיות כל יום עם מישהי אחרת,

מצד שני לאהוב רק מישהי אחת

או אפילו לא לאהוב בכלל,

כי התחושה שלי עכשיו היא לא אדישות מוחלטת

היא בלבול. היום אני רוצה את זאת,

מחר אני ארצה את ההיא

מחרתיים את השלישית

וביום שאחרי לא ארצה אף אחת.

שבוע לאחר מכן בטח אתגעגע למתנחלת

ואז בטוח יומיים אחרי אבכה על הצפונית

ומי שתנחם אותי תהיה הראשונה שבכלל התחלתי איתה

למרות שלא הייתה לי כוונה להתקרב.

אני אוהבת את הדרמה הזאת

ובנתיים עוד לא הגעתי לנקודה שנמאס לי

אבל היום אני מרשה לעצמי להיות עצובה

כי זה מרגיש לי די נחוץ לפעמים.