זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

אז היום אחרי שלוש שנים בהן אני ודימוי הגוף שלי מסוכסכים, החלטתי שאני לוקחת צעד. החלטתי שאני מפסיקה לייחס חשיבות למה שאנשים אומרים, לאיך שהנורמות החברתיות מתנהלות. החלטתי שנמאס לי לתרץ ש"אני לא אוהבת ים/בריכה/קיץ" רק כי אני שונאת את הגוף שלי, כי אני פוחדת לחשוף את עצמי. זה קשה להעביר את הקיץ ולראות את כולם מתגאים בגוף שלהם מלבדי. זה כבר חרוש לתרץ את המחזור כסיבה לא להיכנס למים. זה תמיד עורר בי קנאה כששלחו לי ניודס בעוד אני לא מסוגלת אפילו להוריד את החולצה. לפחד ללבוש גופיות, שלא יראו את הכתפיים, לפחד לקנות חולצות שטיפה יעלו למעלה ויראו את הבטן, לפחד מאינטימיות, לפחד לשכב בנוח ושהחולצה תחשוף את המותניים. 

כן, דימוי גוף נמוך זה עסק די קשה. כבר שלוש שנים של התעסקות מיותרת, הגיעו מים עד נפש. היום אני משלימה עם הגוף שלי ועם עצמי. הגיע הזמן להכיל את כל כולי ולא להתנצל על אף קילו, שערה או צלקת. 

מאחלת לכן לאהוב את עצמכן, תמיד.
(נכתב בלשון נקבה, אך פונה לכל המגדרים).