זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

בדמיוני אני עודני שם

מפליג על סירה בלב הים

והסירה מאבדת חלקים

מהמפרסים עד לאיזון עד למשוטים.

איבדתי את העוגן

שנשבע לי אמונים

שיחזיק אותי יציב

ברגעים הכי קשים,

בימי הסערה

ובימים שהמים שקטים,

רגועים,

שלווים.

אני מפחד ליפול למים

אך אני מבין שזה קורה

מבלי לשים לב

איבדתי את רגליים

הגשם בי יורה.

אני טובע

בים של זיכרונות

בעבר עכור,

אני שומע

את אותם הקולות

שדקרו אותי, הפילו אותי,

הרגו אותי באיטיות.

בדמיוני אני עודני שם

נאחז בזיכרונות

שמשאירים אותי כאן

בלי אפשרות להתקדם

בלי אפשרות להילחם

הסירה מאבדת חלקים

מהמפרסים עד לאיזון עד למשוטים.