זהות אחת לבוקר, אחת ללילה
מה שטוב למוח לא טוב לגוף. |
 כינוי:
S I V A N מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2016
שרמוטה עם נפש מרוסקת
אני יושבת על ספה בבר שליד הבית ביחד עם עוד ארבעה בחורים שיושבים לצידי. אלו הצמודים אליי מנצלים את ההזדמנות לשלוח יד פה ויד שם, משקים אותי מדי פעם בשביל שלא אתייבש, או יותר נכון, בשביל שלא אייבש אותם. זה נראה לי כל כך מוזר. הדבר היחיד שניחם אותי הייתה הברמנית המהממת שבאה וירדה בפיסוק רגליים לקחת את הסטלות והצ'ייסרים המרוקנים מהשולחן. כשהיא הביטה בי הרגשתי כמו אחת ה"נותנות" האלו מהסרטים שתמיד חוגגים עליהן בסוף כי אין הזדמנות פז יותר מלנצל מישהי עם נשמה מרוסקת. הקטע האבסורד הוא שאני לסבית. זה מה שהופך את החוויה הזו להיות אפילו יותר מגעילה, וגם לדעת שבסופו של דבר הם חברים שלי שיודעים בדיוק שאני לא נמשכת לזין ובטח שלא לשלהם. לפעמים קשה לי להאמין שהם רוצים ממני משהו מיני, אבל איך אומרים, מתנות אף פעם לא מגיעות בחינם. ובכנות אני שונאת את זה. אני שונאת את כל המצב הזה. אני שונאת שאני כל היום בחיפושים אחרי מקום שיקבל אותי מבלי לנצל אותי או להטיח בי שאני דפוקה. וזה לא שאני בוחרת בזה, אני קצת אימפולסיבית. עובדה שאני מרגישה רע תמיד אחרי שזה נגמר או באמצע. זה נובע מכך שכשאני מרגישה רע אני לא מצליחה לראות את ההשלכות גם אם זה אומר למות ממנת יתר. התחושה הדוחה שיש בי עכשיו היא כמו שהייתה לי לפני חצי שנה; שאני כל כך רוצה לבכות אבל לא יוצאות לי דמעות. כבר שבועיים שלא בכיתי ושוב פעם הגיע אליי המחסום הרגשי. אני מתוסכלת. אני לא רוצה להיות בשום מקום. אני מטומטמת. אני רוצה להימחק מהעולם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
