זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

אני שוקעת עמוק בעצב.

ויתרתי על חיפוש אחר נחמה

במקום זה התחלתי לקרוא מחזות של חנוך לוין

(שזה דיכאון אחד גדול בפני עצמו

מול גאונות).

אני מרגישה שככל שאני מרגישה את מקומי בעולם

ככה אני מאבדת אותו, ומאבדת בו עניין

מה הטעם?

אגב, אם כבר חנוך לוין, קראתי שיר וחשבתי על יאיר.

- - - - - - - -

בלילות אני בוכה מגעגועים// חנוך לוין

בלילות אני בוכה מגעגועים,

אם כי אין לי עיניים לבכות -

חושב - אבל אין לי מוח לחשוב -

על אודות העיר, על הזמן שצחקנו.

לו רק ידעת, לו רק ידעת,

אשה שלי, אהובת נפשי,

איך אבלה את מותי בקבר,

איך אגיד לך, איך אכתוב שיר?