זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

במילים של השיר שלנו את תמיד שואלת אם מאוחר מידי לבקש סליחה

וכן, תמיד האמנתי שכשזה יבוא ממך זה יהיה מאוחר מידי

עד לרגע שביקשת

והפעם ביקשת מכל הלב

ולא יכולתי שלא להאמין לך

כמעט כמו שלא יכולתי שלא להאמין לך שאני ואת זה משהו מיוחד.

זוכרת שככה נתת לי להרגיש?

וכמה שתמיד אמרת?

ושקנית אותי במילים יפות ובהבטחות שווא

עד שנעלמת?
 

את יודעת, לא נתתי לך להיעלם ממני

(לא מהמחשבות שלי לפחות)

לא מחקתי אותך

כמו שהאקס שלך מחק אותך אחרי שהוא הבין מי את

ואני מודה שעדיין קשה לי להשלים עם זה לפעמים,

(בעצם רוב הזמן)

שאת לא היית מי שחשבתי שאת

ושאת בסה"כ רק עוד אחת מאלה שמבקשות את ידו של העולם

כי את בודדה

ותמיד היית אומרת לי את זה ולא הייתי מאמינה לך

כי תמיד רציתי להיות זאת שלא תיתן לך להיות לבד

עד לרגע שראיתי עד כמה את באמת בודדה

וכאב לי

בעיקר כי לא יכולתי לעשות כלום.

את ברחת מהמציאות שלך

וברחת ממני,

ומצאת לך נחמה אצל אחרות שהכרת במסיבה מסכנה שנתנה לך טריגר להשתחרר.

את יודעת עם כמה בנות התנשקת באותו ערב?

שלוש.

מול העיניים של כולם

ומול הלב שלי שהיה אז בידיים שלך

ואת עזבת אותו כי מצאת הזדמנות להחזיק למישהי את היד

ואת הצוואר

אז את בטח מתארת לעצמך כמה לבד הרגשתי באותו רגע

ברגע ההוא שעמדתי מוקפת במלא אנשים ושני החברים הכי טובים שלי שהיו אז לצידי

ניסו להסיט את המבט שלי ממך

כי הם הרגישו את הכאב

הם ראו אותו על העיניים שלי,

אבל משהו קפא שם

הרגע הזה קפא

והמוזיקה החזקה רק טשטשה אותי יותר.

אבל אני זוכרת שהרעש הפנימי היה חזק יותר מהכל

כי אם מוסיפים לתוך כל הטירוף זה את כל העוצמות הרגשיות שהיו שם באותו רגע..

אז בעצם עזבי, את בכלל לא יודעת איך הרגשתי

גם אם אתאר לך במילים המדויקות ביותר 

את הצער העמוק שחדר לי לעצמות באותה שניה

את לא תביני

ואני לא מאשימה אותך

לא ציפיתי שתביני

ציפיתי שלפחות תהיי רגישה

כי גם ככה היינו בתקופה מתוחה

אבל כשביקשת סליחה אחרי כמעט שלושה חודשים

פתאום משהו בתוכי נרפה

כי זה היה לא צפוי

והמילים שלך פתאום קיבלו משמעות אחרת

כאילו הפעם את באמת מתכוונת אליהן

והאמנתי שבחרת אותן בכפידה

כמו בימים ההם 

כשעוד אהבתי לשמוע את מה שהיית אומרת

ועכשיו זה לגמרי מאחורי

אז תדעי שאני סולחת לך

ואני סולחת גם לעצמי.

מכירים את השירים האלה שלא שמעתם כבר המון זמן והספיקו לעבור מאז מלא תקופות?

אז עכשיו שמעתי שיר אחד שעל השניה הראשונה שהוא התחיל להתנגן היכתה בי תקופה שחשבתי שמחקתי מהחיים שלי.

עבר הרבה זמן מאז וכל מה שאני זוכרת פתאום עלה בזיכרון יחד עם תחושות פיזיות.

הרגשתי חנק בגרון ממש כמו באותו רגע שהיה

אבל לא חנק מדמעות של ממעמס נפשי,

אלא חנק מדמעות של התרגשות.

הרגשתי אחד לאחד את אותה התרגשות שהייתה לי אז

בגלל שזו הייתה בין התקופות הכי טובות שאי פעם היו לי.

מסוג הזיכרונות שלשם שינוי עושים לי טוב להיזכר בהם.

- עד כמה פישלתי מ-1 עד 10?

10000000000000000000.

כל הכבוד לי.

היה יכול להיות יותר טוב

אבל בסדר.

הלכת מבלי להודיע לאף אחד מאיתנו שאתה יוצא.

גילינו את זה רק בבוקר כי היה שקט מידי בבית ואנחנו רגילים לרעש שאתה עושה בשעות המוקדמות של הבוקר.

אבא העיר אותי מוקדם ושאל אותי איפה אתה ולא ידעתי מה לענות לו

הוא אמר שחיפש אותך בכל מקום אפשרי ולא מצא אותך

ואז נזכרתי בתחושה של אתמול בלילה כשנכנסתי קרוב לשעה 3,

הרגשתי שמשהו חסר לי וששקט לי מידי

ואני זוכרת את זה טוב כי לא באת להגיד לי שלום כמו שאתה רגיל לעשות.

בשלב שאבא התחיל להיות רציני קמתי מהר מהמיטה מבלי אפילו לשטוף פנים ויצאתי לחפש אותך ברחובות

התחלתי לצעוק את השם שלך ולבכות דמעות של אובדן

כי כבר ראיתי אותך מת במחשבות שלי

אבל אתה חי וזה מה שכל המשפחה אומרת.

מה שאנחנו לא יודעים זה מה יעלה בגורלך

וזה אולי הדבר הכי מפחיד בעולם

המחשבות שרצות על מה קרה לך ואיפה אתה ואולי אתה בטח כבר רחוק

ועל שהתקווה עומדת להיאבד.

כל רחוב שנכנסתי אליו קיוותי לא לראות אותך שוכב שרוע ומדמם על הכביש.

הלכת ולקחת איתך חצי מהלב של כל המשפחה

ותדע שאף אחד מאיתנו לא יוותר עלייך בכזאת קלות ונלך לחפש אותך גם בלילה.

אני כל כך רוצה למצוא אותך ולחבק אותך חזק ולבקש ממך סליחה אם הייתי חסרת סבלנות לפעמים

ולספר לך שאין אחד שלא אמר עלייך מילה טובה.

אני מרגישה כאילו קמתי לסיוט ואני רוצה להתעורר ממנו כי זה כואב ברמה שקשה לי לתאר

אני לא מצליחה לנשום.

הלוואי ותחזור הביתה ואז כולנו נחזור לחייך.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

עידכון / 18:01 / 16-01-2016

אחרי כמעט 20 שעות של הליכה ללא צל של כיוון ברחוב, מצאנו אותו.

הרבה אילתורים של ג'אז על הגיטרה

ביחד עם המון מחשבות על שלא אספיק לעמוד בדד ליין שנתנו לי לכתוב את הנאום

ועדיין לא בחרתי נושא שאוכל לזיין את השכל עליו מספיק

ולשכנע את כל הקהל שיבחר בי

יש לי הזדמנות להוכיח את עצמי פעם אחת באמת

ואני קצת מפחדת לפשל עם זה

(אולי קצת מאוד מפחדת)

אז אני לוקחת מלא נשימות ואוספת הרבה אנרגיות

ומתחילה לעשות עבודת מחקר מייזעת 

בתקווה שאצליח לתת את הכל.

השבוע לקחתי יותר מידי כדורים בתקווה לשכך את כאב הראש הנוראי

שלא מתכוון לעבור (בזמן הקרוב לפחות)

והגעתי למסקנה שאולי כדאי שאתחיל ללכת לישון יותר מוקדם

ואתחיל לפסיק לדחות דברים לרגע האחרון

זה לא בריא.

אני מתחילה להתעלות על עצמי בקטע של הלימודים

וככל שאני דואגת יותר ואשכרה עושה עם זה משהו

ככה אני מרוצה יותר (אבל גם סובלת יותר ממתחים נפשיים).

סה"כ הכל ממש אחלה

ואני מלאת השראה חיובית

אז קחו ממנה קצת.