זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

היה שלום, יאיר

אני שולחת חיבוקים רחוקים

מהווה אל העבר

מהשברים המדממים.

תשמור על עצמך כמו שמעולם לא יכולתי

לשמור עלייך,

ואולי בזמנים אחרים נתראה

אם לא תכעס

עד אז אוהב

תמיד אוהב

-יונה.

חייבת ללכת להופעה טובה

אני שוקעת עמוק בעצב.

ויתרתי על חיפוש אחר נחמה

במקום זה התחלתי לקרוא מחזות של חנוך לוין

(שזה דיכאון אחד גדול בפני עצמו

מול גאונות).

אני מרגישה שככל שאני מרגישה את מקומי בעולם

ככה אני מאבדת אותו, ומאבדת בו עניין

מה הטעם?

אגב, אם כבר חנוך לוין, קראתי שיר וחשבתי על יאיר.

- - - - - - - -

בלילות אני בוכה מגעגועים// חנוך לוין

בלילות אני בוכה מגעגועים,

אם כי אין לי עיניים לבכות -

חושב - אבל אין לי מוח לחשוב -

על אודות העיר, על הזמן שצחקנו.

לו רק ידעת, לו רק ידעת,

אשה שלי, אהובת נפשי,

איך אבלה את מותי בקבר,

איך אגיד לך, איך אכתוב שיר?

אני מרגישה כאילו מתת

ולא הספקתי להיפרד ממך יפה,

לא הספקתי להניח פרח על המצבה

ולהקריא לך את ההספד הפואטי שהבטחתי.

יאיר

אתה חסר לי

אני מצטערת.

בעוד ארבעה ימים נועם ואני נהיה חודש ביחד.

אני מרגישה שהרגשות שלנו מתעצמים מפעם לפעם

ושהיחסים שלנו הולכים למקום טוב

(אפילו ההורים שלי מחבבים אותה)

והיא אוהבת אותי כמו שאני אוהבת אותה

מצאתי את האיזון שלי.

מצאתי את המרחב הבטוח שלי.

מצאתי את השקט שלי.

היא.

יש לי תחושה שהסוף קרוב.