זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

עכשיו כשאני פיכחת מספיק בשביל להבין איזה דברים מטומטמים עשיתי אתמול אני רק אגיד שבמקום לברוח מהבעיות יצרתי לעצמי עוד חדשות. אם להיות כנה אני בין האנשים הכי דפוקים שאני מכירה.

הייתי בוכה עכשיו או משהו אבל נגמרו לי הכוחות (או שאולי הדמעות).

?Why does the sun go on shining
?Why does the sea rush to the shore
Don't they know it's the end of the world 
?'Cause you don't love me anymore

 
?Why do the birds go on singing
?Why do the stars glow above
?Don't they know it's the end of the world
It ended when I lost your love 

I wake up in the morning and I wonder 
Why everything's the same as it was 
I can't understand, no I can't understand 
How life goes on the way it does 

?Why does my heart go on beating
?Why do these eyes of mine cry
?Don't they know it's the end of the world 
It ended when you said goodbye 

תמיד אמרתי שאנשי המילים
שהם בעצם אנחנו, הכותבים. 
ברגעים הנחוצים מאבדים את כולן
ונשאר בנו איזה קמצוץ קטן
שהאדם שאיתנו ברגעי השתיקות
יידע לקרוא בין השורות
בטלפתיה כזאת, במילים חסרות.

- ע.ב.

אם אתה קורא את זה תדע שאתה הידיד הכי מדהים ביקום ואני מודה לך על כל שניה שאתה כאן בשבילי. אוהבת אותך מלא ובזכותך העולם הזה נראה לי פחות רע, עצוב ובודד.

לב.

חזרתי לארץ היום בשתיים וחצי בלילה,

לחום הנוראי וליום אחרון עם המשפחה מארה"ב.

היום עבר מהר, אני גמורה מעייפות

וממש מייחלת שדברים טובים יקרו מעכשיו.

לפחות קרה היום משהו טוב אחד והוא שהצלחתי לאכול 

טיפה יותר מהימים הקודמים. החרדה הגיעה יחסית אחרי

שכבר התחלתי להרגיש שובע.

מקווה לעבור את היומיים הבאים עם כמה שפחות לבכות

וכמה שיותר מהר להתאקלם לארץ.