לרגל החג החלטנו
שגם אנחנו נצא למסע ויצאנו – הגוזל ואנוכי ועוד משפחת חברים – לצימר באחד מהמושבים
בדרום הקרוב. אבא של הגוזל נאלץ ללכת לעבודה. הילדים, יש לציין, סייעו באריזה,
בפריקה ובסידור, אחר כך פנו להתרוצצות בין הבריכה, הג'קוזי והקמת להקת מוסיקה
מקצועית בהנחייתו של בנו של בעל הצימר. בערך באחת בצהריים הכריזו שמשעמם להם.
אני יכול שניצל? אני יכול אורז? אני יכול שניצל על
האורז? אורז על השניצל? יש בזה בשר? איכס. אין בזה בשר? איכס. תראו איך אני מנגנת
בתוף. אנחנו עושים הופעה. לא, אחר כך. תיכנסי איתי לבריכה. את יכולה לקשור לי את
הבגד ים? תנפחי לי את האבוב. תני לי את המצוף. איפה השמפו? אני יכול חטיף? את לא
רוצה להיות איתי? את יכולה לעשות לי נעים בגב? מסג' בכפות הרגליים? אפשר ארטיק?
אני ישן במיטה הזוגית! אני עושה מה שבא לי! נו תראו, אני עושה מה שבא לי! אפשר
להפעיל את הבועות בג'קוזי? את הזרמים? להעלות את החום? להוריד? טוב, אני יוצא.
אפשר לקחת את הכלבה לטיול? ועכשיו? אפשר לתת לה במבה? ועכשיו? את יודעת אילו סוגי
פילים יש? אני הולך לבקתה השנייה ולא חוזר יומיים. וגם לא אוכל כלום. אפשר קולה?
אבל גמרתי את כל האוכל. אני רוצה הביתה. כ ו ל ם ש ק ט
ב ב ק ש ה!!!
לא, את שקט!
תוך כדי המהומה
זמזמתי לעצמי את ה- "אחד מי יודע" של החופשה הזו:
1 – תובנה שאת
החופשה הבאה צריך לתכנן עם התאמות יצירתיות אחרות
2 – אמהות מותשות
לחלוטין
3 – סיבובי הופעות
שנקבעו ללהקה שלהם
4 – מיתרי גרון (של
2 אמהות) במצוקה שמתוך היסטריה נסוגו עד לבית החזה
5 – דקות של רגיעה ושקט אמיתיים
אני יכולה להמשיך
הלאה עד 13 אבל חייבת ללכת לנוח קצת. וגם לתכנן את החופשה הבאה ליקרים שלנו...
נ.ב.
בדקו ביום שלישי
הקרוב לחלק השני של "הצימר".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
