אוף גוזל

לפני כמה ימים שלחתי את הגוזל לקנות בקבוק משקה קל וכשחזר, הוא סיפר שכמה ילדים קיללו אותו. הוא נכנס הביתה עצוב. ליבי יצא אליו. הוא שאל למה הם קיללו אותו. לא ידעתי מה לומר לו. ליבי יצא אליו שוב. רק שאלתי מה הוא עשה. הוא אמר שלא עשה דבר, רק עלה הביתה. שיבחתי אותו.

לילדים יש הרי את הרדאר הזה. הם רואים וקולטים את כל מי ששונה מהם, ולו במעט. הגוזל שלי הוא ילד יפה תואר והשונות שלו לא ניכרת במראהו. אז מה. לילדים יש את היכולת הזו, חיישנים בלתי נראים לאתר את השונות הזו ולעוט עליה כעיטים. גם למבוגרים כמובן.

אני לא בטוחה שהוא הבין למה שיבחתי אותו למרות שהסברתי לו. מבחינתי הוא עשה לגמרי את הדבר הנכון. לא איכפת לי שאולי הוא עשה חישוב סיכונים, שראה שהוא אחד והם רבים ולכן החליט להתעלם. אם היה מקלל אותם בחזרה הדבר היה עלול להיגרר במהירות למכות ולאלימות. וזה משהו שאני מנסה ללמד אותו להימנע ממנו ככל האפשר. יש לנו כל כך הרבה מזה ממילא במחוזותינו. קוראים על זה כל יום בעיתון ובאינטרנט ושומעים בחדשות.