מהי אמנות?

אני רוצה ללמד אתכם נושאים שקשורים באמנות ובעיקר בצילום שלמדתי לפני כמה שנים עוד שלמדתי במכללה לאמנות "מנשר". למדתי שם שנה וחצי ולצערי לא יכולתי ללמוד שם עוד מטעמים אישיים, כספיים וגם כי עברתי דירה והיה לי קשה להגיע ללימודים כך. אם יכולתי לחזור לאחור זה היה נהדר. היו לי שם רגעים טובים ובעיקר רגעי שבירה. קשה להיות הכי טובה בצילום שיש הרבה טובים גם בצילום. כמו שאמרו לי פעם, תמיד יהיה טוב ממך בצילום. צילום זה כבר מקצוע שכל אחד יכול לעסוק בו אבל צריך להיות ממש מוצלח ומוכשר ובעל ביטחון עצמי רב כדי להצליח לשווק את עצמך ולהגיע רחוק. זה מה שהיה חסר לי באותה תקופה קשה זו.

במעבר חד רציתי ללמד אתכם על הצלם הראשון שהמציא בכלל את ההתחלה של הצילום קוראים לו דאגר- 

Jacques Louis Daguerre

דאגר המציא את הטכניקת צילום של פעם שנקראת דגרוטייפ-

דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם. 

הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס. 

הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור. 

על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית. 

-תצלומי הדאגרוטיפ היו יחידאיים כלומר רק ביחידות בודדות, ולא ניתן היה לשכפל אותם. הם נשמרו בנרתיקים כמו תכשיט.

-boulevard du temple daguerreotype

דאגרוטיפ של שדרות דו טמפל:

הוא תצלום של לואי ז'אק מנדה דגאר מחלון הסטודיו שלו בפריז בסביבות שנת 1838.

תצלום זה הוא הראשון בהיסטוריה שבו מופיעה דמות אנוש

הדמות מופיעה בצד שמאל למטה של הצילום. הוא נראה מתהלך על המדרכה 

סטודיו לצילום דאגרוטיפיים

עיקר השימוש המסחרי בתהליך היה ליצירת פורטרטים. בשנת 1841 שכלולים כימיים ואופטיים אף הצליחו לצמצם את משך החשיפה לשניות ספורות.

קהל היעד של צלמי הפורטרט היה בעיקר הבורגנות, משום שמחירו של תצלום דאגרוטיפ נותר גבוה יחסית עד לשנות החמישים של המאה ה19- 1850

-אחד המגרעות של הדאגרוטיפ הייתה היותו יחידאי ובלתי ניתן לשכפול. כדי ליצור עותק נוסף מדאגרוטיפ היה צורך לצלם אותו מחדש.

-בגלל שהדאגרוטיפים היה חפץ יחידאי ובלתי ניתן לשכפול, ניתן היה להעתיק אותו דרך תחריטים, הדפסים וליטוגרפיות בלבד.

גם בדגרוטיפיים יש עירום, ארוטיקה אבל בגדלים הרבה יותר קטנים מימינו ושונים כמעט לחלוטין.

הנה דוגמאות:

אם אתם רוצים עוד תמונות וסרטונים לנושא זה כתבו לי בתגובות ואמצא בכיף.

הנה קצת על הטכניקה ואיך עשו זאת: