בציור של דאלי ניתן להבחין באלמנטים שונים (למשל – אשה, גבר, חלזונות, אריה, ראש, גמל שלמה), המתמזגים ליחידה אחת. האלמנטים יוצאים מתוך ראש גדול המייצג את דאלי עצמו.
הציור מדבר על חלום בו קיים פחד מפני המין, ופחד מפני הסירוס. הקרס, הכלים החודרניים והזקופים מייצגים את הזכריות – סמלים פאליים. הזכריות של דאלי מידלדלת – קיים פחד מפני אין אונות.
בציור יש אווירה דלה וצחיחה. בראשו של דאלי אין צבעוניות מתפרצת, אלא חלזונות היוצאים מהגוף ומייצגים את האורגניזם הנשי המאיים על דאלי.
גמל השלמה גם הוא מייצג את הפחד מהנשיות ומהסירוס – ידוע כי נקבת גמל השלמה נוהגת לערוף את ראש הזכר לאחר השיא בעת ההזדווגות, לפיכך ניתן להבין כי דאלי חושש מקיום יחסי מין.
האשה הרוכנת לעבר איבר המין הגברי (המכוסה) מעיד על רעיון ולא על ביצוע, היות והאיבר מכוסה ואיננו זקוף, ויש שושן צחור המסמל את מריה הבתולה, על אף האבקנים בתוכו, שעשויים להתפס כסמלים פאליים.
האריה מייצג את הטורף ואת התוקפנות שבאה בעקבות היצר, והתשוקה בקורבן. בשל כוחו הרב הוא מסמל את הסכנה בעיני דאלי.
הנמלים מייצגות את הפחד מפני המיניות ומפני כליון, היות והן ניזונות מגופים רקובים ונוזלים שונים, והן גם מזכירות ילדים – הן מתפזרות לכל עבר ואין עליהן שליטה.
בציוריו יש מרחבים גדולים וביניהם שתולות דמויות קטנות, המעידות על אגרופוביה ועל הפחד מפני החלל והזמן.
מידע נוסף:
יצירה היא דיוקן עצמי של דאלי. ראשו של האמן מעוצב כסלע שראה ליד ביתו ומופיע ביצירות שונות החל משנת 1929. כמו ביצירות אחרות, הראש ממוקם במרכז היצירה והוא נראה ישן כשאפו נוגע בקרקע ועינו עצומה. הראש מחובר באמצעות כבל מתכתי משולב אבנים אל מקום בלתי נראה בחלק העליון של היצירה, מעבר למסגרת. אל פיו של דאלי נצמד חגב מכני גדול-ממדים, ועליו מטיילות נמלים רבות. מתחת החגב מתנשק זוג הנראה כרובוטים מכניים, ומצד שמאל ניצב אדם מכני נוסף, בודד, בגבו אל הצופה. מתוך ראשו של דאלי צומחים דימויים שונים – אבר מין זקור בצבע אדום ומוקף שערות שחורות, מעין תולעים בשרניות, והדימוי הגדול מכולם – דמות אישה הנראית כפסל אבן, המצמידה את ראשה אל פלג גופו התחתון של גבר לבוש במכנס קצר צמוד, כשאבר מינו מובלט בתוך המכנסיים. כניגוד למראה המיני הבוטה, ליד ראשה של האישה צומח פרח קאלה, המזוהה עם זר כלה ופרח הבתולין, אך מראהו מזכיר משגל, בגלל האבקן הצהוב הזקור הנעוץ בתוך עלי הכותרת הלבנים. הסצנה כולה ממוקמת בנוף ריק של שמים וארץ שוממה. בצידה הימני של היצירה הראש הופך לצורה ביומורפית חסרת זהות, המזכירה עצמות יבשות או מוות.
היצירה עוסקת בפחדים ובתיעוב שחש דאלי כלפי יחסי מין. בכתביו התייחס האמן לתחושות אלו והסביר כי בילדותו נהג לעיין בספרים של אביו, שעסקו באופן מפורט וגרפי במחלות מין. יצירה זו נעשתה ממש לפני שהאמן הכיר את גאלה, שהייתה אשתו. באותה תקופה דאלי היה חסר ניסיון מיני, והוא העיד על עצמו כי פחד ממין. היצירה עמוסה בסמלים פרוידיאנים המבטאים פחדים אלו: החגב הצמוד לפיו של האמן, הפרח המדמה משגל, הנמלים ועוד.
הסמלים הפרוידיאנים מרמזים גם על פחדים תת-מודעים מפני סירוס, איפוטנציה ואוננות. היצירה שואבת את ההיגיון הפנימי שלה מתורת מבנה החלום של פרויד, הכוללת ניתוק דימויים מהקשרם הרגיל, דחיסתם לרגע נתון אחד והתקבעות על פטיש (fetish) מסוים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
