אני רוצה ללמד אתכם נושאים שקשורים באמנות ובעיקר בצילום שלמדתי לפני כמה שנים עוד שלמדתי במכללה לאמנות "מנשר". למדתי שם שנה וחצי ולצערי לא יכולתי ללמוד שם עוד מטעמים אישיים, כספיים וגם כי עברתי דירה והיה לי קשה להגיע ללימודים כך. אם יכולתי לחזור לאחור זה היה נהדר. היו לי שם רגעים טובים ובעיקר רגעי שבירה. קשה להיות הכי טובה בצילום שיש הרבה טובים גם בצילום. כמו שאמרו לי פעם, תמיד יהיה טוב ממך בצילום. צילום זה כבר מקצוע שכל אחד יכול לעסוק בו אבל צריך להיות ממש מוצלח ומוכשר ובעל ביטחון עצמי רב כדי להצליח לשווק את עצמך ולהגיע רחוק. זה מה שהיה חסר לי באותה תקופה קשה זו.

במעבר חד רציתי ללמד אתכם על הצלם הראשון שהמציא בכלל את ההתחלה של הצילום קוראים לו דאגר- 

Jacques Louis Daguerre

דאגר המציא את הטכניקת צילום של פעם שנקראת דגרוטייפ-

דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם. 

הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס. 

הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור. 

על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית. 

-תצלומי הדאגרוטיפ היו יחידאיים כלומר רק ביחידות בודדות, ולא ניתן היה לשכפל אותם. הם נשמרו בנרתיקים כמו תכשיט.

-boulevard du temple daguerreotype

דאגרוטיפ של שדרות דו טמפל:

הוא תצלום של לואי ז'אק מנדה דגאר מחלון הסטודיו שלו בפריז בסביבות שנת 1838.

תצלום זה הוא הראשון בהיסטוריה שבו מופיעה דמות אנוש

הדמות מופיעה בצד שמאל למטה של הצילום. הוא נראה מתהלך על המדרכה 

סטודיו לצילום דאגרוטיפיים

עיקר השימוש המסחרי בתהליך היה ליצירת פורטרטים. בשנת 1841 שכלולים כימיים ואופטיים אף הצליחו לצמצם את משך החשיפה לשניות ספורות.

קהל היעד של צלמי הפורטרט היה בעיקר הבורגנות, משום שמחירו של תצלום דאגרוטיפ נותר גבוה יחסית עד לשנות החמישים של המאה ה19- 1850

-אחד המגרעות של הדאגרוטיפ הייתה היותו יחידאי ובלתי ניתן לשכפול. כדי ליצור עותק נוסף מדאגרוטיפ היה צורך לצלם אותו מחדש.

-בגלל שהדאגרוטיפים היה חפץ יחידאי ובלתי ניתן לשכפול, ניתן היה להעתיק אותו דרך תחריטים, הדפסים וליטוגרפיות בלבד.

גם בדגרוטיפיים יש עירום, ארוטיקה אבל בגדלים הרבה יותר קטנים מימינו ושונים כמעט לחלוטין.

הנה דוגמאות:

אם אתם רוצים עוד תמונות וסרטונים לנושא זה כתבו לי בתגובות ואמצא בכיף.

הנה קצת על הטכניקה ואיך עשו זאת:

כחלק ממה שאני לומדת בפילוסופיה, נשאלת השאלה האם לפרונוגרפיה(סרטים כחולים, פורנו) יש ערך אמנותי.

על חלק מהשאלות שכתובות כאן אתם יכולים להגיב לי בתגובות אבל אתם לא חייבים. אלה שאלות פילוסופיות ויכול להיות שרובם יהיו ללא מענה.

דוח ויליאמס שואל האם יש פגיעה בפורנוגרפיה? ואם כן האם זהו נזק מן הסוג שמצדיק לאסור אותה בחוק?

האם יש הבדל בין חומר פורנוגרפי לבין חומר ארוטי?

האם מוצדק להרחיק את הפורנוגרפיה מהציבור אם היא גורמת מטרד, פוגע או מזיק לאחרים?

מהו המונח "פורנוגרפיה" לפי ד"וח ויליאמס?

"חל תמיד על ספר, שיר, ציור, תצלום, סרט... ייצור פורנוגרפי משלב שני מאפיינים: יש לו תפקיד או כוונה מסוימת לעורר את הקהל מבחינה מינית ויש לו תוכן מסוים. הוא כולל ייצוג מפורש של חומר מיני(איברים, תנוחות, פעילות ועוד) כדי להיות פורנוגרפית על היצירה הן למלא את התפקיד הזה והן לכלול תוכן כזה."

ועוד-

"הז'אנר הפורנוגרפי המובהק, הכולל כמעט רק ייצוג פורנוגרפי של פעילות מינית, לעיתים קרובות מורכבת למדי. אין עלילה, אין דמויות, אין מוטיבציה למעט זו הקשורה לפעילות המינית, כל זאת על רקע מעורפל, הכולל בדרך כלל את המנגנון השגרתי: טירה רחוקה עמוסה בחפצי מותרות, משרתים ועוד."

בספר של הקורס שלי שלקוח מידע זה(שם הספר מופיע למטה) טוענים שאת הסרט "מאהבה של ליידי צ'רטלי" כוללת את השאלה האם פורנוגרפיה יכולה להיות אמנות, או האם העובדה שיצירה פורנוגרפית או יצירה הכוללת קטעים פורנוגרפיים פוגעת ברגשות, גורעת ממעמדו המוסרי של האמן?

נימוק נוסף- האם תוכן פורנוגרפי של יצירת אמנות אמיתית יכול לפגוע ברגשות? הצופה או הקורא עשוי לחוש שהתוכן הזה נכפה עליו במפתיע בכוח.

אם בדרך זו יכול החומר הפורנוגרפי לגרום לפגיעה ברגשות בני האדם האם עשויה האיכות האמנותית של החומר לפצות בדרך כלשהי על הפגיעה?

או למשל אם יוצר יצירה הזאת הוא אמן במלוא מובן המילה, האם ישנו משהו במעמדו כאמן הפוטר אותו מאשמה?

האם היוצר בכתיבתו הגלויה על מין, חודר לתחומים פרטיים שאין לחשוף אותם ברבים? האם הוא חסין מפני האשמה שלו כמציצן סתם בגלל שעניינו כאמן הוא "לחקור" את המיניות ולערער בין הפרטי לפומבי?

דוגמה לשאלה זו היא דרך הסרט "הבלש המזמר, מחזהו של דניס פוטר"(הסרט בסוף הבלוג) 

בסרט זה יש סצנת מין מפורש, שמייצגת זיכרון ילדות של גיבור המחזה שגילה את אמו עם מאהבה, מופיע שוב כהבזקים מן העבר. ישנן גם סצנות אחרות אבל אף אחת מהן אינה חושפנית כמו זו. הבלש המזמר אינו מחזה פורנוגרפי אבל יכול להיות שהסרט מכניס תוכן פורנוגרפי ליצירה לא פורנוגרפית.

דיון נוסף: פורנוגרפיה ונזק לנשים

השאלה שעולה כאן היא האם פורנוגרפיה, קשה או קלה, מעודדת אלימות(כלומר גם אונס)? 

נושא זה נמצא בדו"ח ויליאמס.

נראה ששיעור מקרי האונס והתקיפה המינית גדל במהירות לפני שהפורנוגרפיה הפכה לזמינה בקנה מידה רחב.

השאלה הנוספת היא האם ישנו הסבר להגביל או לאסור פורנוגרפיה אם אינה גורמת לאלימות גופנית נגד נשים? 

האם מוצדק להטיל איסור או הגבלה חמורה על פורנוגרפיה בגלל שהיא משפילה נשים בהתייחסותה אליהן כאל אובייקטים מיניים?

לשאלות אלה, ניתן לראות סרט מעניין שטען ברנרד ויליאמס- הוא פילוסוף שכתב את הדו"ח שנקרא:

Report of the Committee on Obscenity and Film Censorship 

שלום,

אני מעוניינת להסביר לכם מהם ימי הביניים באופן כללי, ובהמשך תראו סרטון של הקורס "אמנות ימי הביניים" של האוניברסיטה הפתוחה למי שמעוניין להירשם או להרחיב אופקים.

מהם ימי הביניים?

היסטוריונים רבים מתייחסים לנפילת רומא ב-475, תחילת "העידן האפל" (Dark Ages) והשתלטות השבטים הברברים על אירופה כנקודת ההתחלה של ימה"ב. עד אז קיימת האימפריה הרומית.

ניתן להתייחס גם למאה הרביעית בשל התרת הנצרות ע"י הקיסר קונסטנטינוס כתחילת ימה"ב, שם מתחיל השבר מהעולם הקלאסי והתרחקות מפנטאון האלים. 

סרטונים נוספים על כנסיות נוצריות ועוד: