מהי אמנות?

היי הפעם לא העתקתי מהאינטרנט מידע על נושאים שונים באמנות אלא ממש כתבתי במילים שלי דרך הספרים שיש לי בבית של אמנות.

מקווה שתהנו ואשמח לתגובות:

סוריאליזם

סלבדור דאלי ורנה מגריט

סוריאליזם הוא אוטומטיות נפשית שבאמצעותה שואף האדם להביע בצורה מילולית, בכתב, או בכל דרך אחרת, את התפקוד האמיתי של הדעת האנושית. שלטונה של המחשבה היא מכתיבה את הבעה זו, ללא שום ביקורת שמופעלת על ידי ההיגיון ומעל לכל שיקול מוסרי או אסתטי.

הסוריאליזם מבוסס על האמונה בכוחם של החלומות וכן בפעילותה של המחשבה- לקוח מתוך ההגדרה של אנדרה ברטון, המניפסט של הסוריאליזם.

רנה מגריט=  Rene Magritte

רנה מגריט הוא בולט בציירי המגמה הפיגורטיבית.

יליד בלגיה.

מגריט חי בצניעות בבריסל וצייר את הבלתי אפשרי בשלווה מתוך הכרה פנימית חזקה ובטוחה.

מגריט מתאר בציוריו בשימוש מדהים בגדלים הסותרים את כל ידיעותיו המוקדמות בנושא- כמו תפוח הממלא את כל חלל החדר או קטר של רכבת המתפרץ מתוך אח מובערת.

איכותו של היחס בין העצם לבין דמותו המצוירת מודגשת שוב ביצירותיו של מגריט למשל בתיאור שלל מקטרת ומתחתיו השם- זו אינה מקטרת.

יצירותיו של מגריט:

זו אינה מקטרת- או בשם אחר הרוח והשיר

מגריט צייר כאן מקטרת וכתב מתחתיה "זו אינה מקטרת". זו באמת אינה מקטרת זה רק ציור של מקטרת.

בתמונה "הרוח והשיר" שיבץ מגריט כותרת וכך הוסיף גם את בעיית היחס שבין המילה לתמונה. מגריט העניק לתמונה שם שאין בו כל רמז למקטרת. התמונה שם כאילו עומד בפני עצמו וכך אנחנו נותרים ללא פתרון, עם ציור של מקטרת שבפירוש אינה מקטרת, ועם כותרת לציור שאין בה כל זכר לנעשה בציור. התמונה היא חידה שבין עולם המציאות, עולם התמונה ועולם המילים.

תפוח- חדר ההקשבה

René Magritte, The Listening Room, 1952, Menil Collection, Houston, Texas

לפנינו תפוח וסביבו חדר. התפוח ענק מעבר לכל פרופורציה, ונדמה שהוא הולך ותופח באופן מפחיד ועוד מעט יפוצץ את החדר. התפוח מגמד לא רק את החדר אלא גם את הנוף הנשקף מבעד לחלון. בממדי הענק שלו וביחס שבינו לבין העולם שמסביבו "מפוצץ" התפוח את המציאות ההגיונית המוכרת לנו. התפוח מוכיח שאין הגבלות לדמיון- שהכל אפשרי!

מגריט, אדם בכובע נוקה ומעוגל, 1964

René MAGRITTE : The Man in the Bowler Hat, 1964

אדם החובש כובע נוקשה, מעוגל- מופיע ברבים מתיאוריו של מגריט שאינם אלא אבסורד חזיתי.

הזמן שקפא, 1939

René Magritte, Time Transfixed, 1938, Art Institute of Chicago

ההיגיון המסוים המונח ביסוד מערכת היחסים שבין עצמים חסרי כל קשר לכאורה מתארת את יכולתן לערער את שלוות רוחו של הצופה בהן. האח מזכירה מנהרה, ועשן מזכיר את בערת האח.

חייו של האדם עלי אדמות, 1934

או בשם אחר של היצירה- המצב האנושי 1, שמן

הרצף המושלם של הנושא, כן הציור והחלון מעורר בצופה בתמונה זו הרגשה לא נוחה בחשש שמישהו יזיז את הכן ממקומו ואז תתגלה ריקנות מפחידה.

מגריט ניסה לבחון בתמונה זו את מידת ממשותו שלה עולם הנצפה על ידנו. מה יותר ממשי? העץ בתמונה או העץ בחוץ? העץ שבחוץ קיים במחשבתנו, אנחנו לא רואים אותו ראייה של ממש, אנו רק יודעים שהוא שם ומכירים אותו דרך התמונה שאנו יוצרים ממנו בדמיוננו.

אפשר גם לבחון את החלל- כלומר הפרספקטיבה בציור.

כן התמונה גורם לכך שלפנינו אשליה מתוארת של 3 חללים שונים: חלל החדר, חלל החוץ וחלל התמונה. המעברים הלא ברורים מחלל אחד למשנהו שוברים כל היגיון בתפיסת החלל שלנו. אנחנו לא יודעים איזה הוא החלל שבו משוטטת עינינו והתוצאה היא תחושה סוריאליסטית של אובדן ממשות בחלל.

סלבדור דאלי:  Salvador Dali

יליד ספרד.

הטכניקה שלו, בדומה לזו של מגריט, אותה טכניקה המאופיינת לציור הנטורליסטי האקדמי של המאה ה19 אבל הוא יישם אותה לנושאים לא מציאותיים או לנושאים שהם הרכב של המציאותי עם הלא מציאותי.

הוא יצר בתחומי הבעה שונים- בספרות, בציור, וביצור סרטים כמו למשל הסרט הסוריאליסטי המפורסם שהפיק יחד עם לואיס בוניואל- כלב אנדלוגי

Un chien andalou

יצירותיו של סלבדור דאלי:

ונוס ממילו של המגירות, 1936

הפיתויים שבהם עמד אנתוניוס הקדוש, 1947

The Temptation of St. Anthony (Dalí)

יצירותיו של דאלי מעידות על יחס כבוד גלוי ומפורש אל נושאי האמנות האירופית של המאות הקודמות. הרדיפות שרודף השטן את אנתוניוס הקדוש מתפרשות כאן כעימות עם כוחות אפלים וארוטיים.

התמדתו של הזיכרון, 1931

The Persistence of Memory

דאלי פיתח את הפטישיזם במיוחד ואת השיגעון לדבר אחד. מקור ההשראה לציור השעונים הרכים, הנמסים לכאורה, היה החוויות שחווה בזמן שאכל גבינת קממבר בשלה וניתכת.

הוא צייר תמונות- חלום ואילו מגריט יצר אשליות.

בנוסף על כך, דאלי מנסה לתאר בתמונה מושג מופשט- התמדת הזכרון כלומר להשאיר משהו בזכרון שלנו במהלך הזמן העובר. הוא לא מצייר את הזכירון עצמו או את העצם הנזכר, אלא מצייר סמל לזמן החולף. בדרך כלל שעון קבוע בחדר על הקיר בראשו של בניין ציבורי או על ידו של אדם. דאלי אינו רוצה לצייר את הזמן הרגיל, אלא מין זמן בלתי יציב, סובייקטיבי, זמן של חלומות.

הוא מצייר כמה שעונים והוא אולי מתכוון לסמל זמנים שונים, הם אל יציבים אלא נמסים כמו הזיכרונות עצמם. הנמלים מזכירים לנו סלידה ותחושה לא נעימה. מקומם של השעונים הם בתוך מציאות חלומית, על שפת הים. החוף ריק ועליו נמצאים כל מיני שולחנות.

ביבליוגרפיה ומקורות מידע:

פרופסור דיויד פייפר, 1983, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול(כרך 3), בית הוצאה לפועל כתר ירושלים (ע"ר), ירושלים

אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידה 10, הוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, ת"א, 1982 

הגעתי למסקנה שאני חייבת להעלות את הביטחון העצמי שלי.

זה הורס אותי, גם בעבודה בעיקר, גם בזוגיות, גם סתם איך שאני מציגה את עצמי ליד אחרים, זה לא בסדר. אני חייבת לכבד את עצמי ולאהוב את עצמי כי זה מאוד חשוב. לא סתם איבדתי מלא עבודות בחיים, לא הצלחתי לשמור על קשר רומנטי יותר משנה, אפילו סתם אם מישהו נחמד אליי או מחמיא לי אני ישר חושבת שהוא או היא רוצים משהו ממני והם לא באמת מתכוונים.

יתר על כך, הגעתי לעוד מסקנה שאני גרה נורא רחוק אני לא גרה במרכז, אני לא אספר גם איפה אני גרה כי אני לא רוצה שידעו יותר מדי פרטים זה גם אינטרנט הרי, אז המסקנה היא שאני פתאום מעריכה את כל הדברים הקטנים שאחרים לא מסתכלים למשל כאלה שגרים בתל אביב.

נגיד סופר בשבת. אצלנו לא פתוח כלום.

או ללכת לבית קפה בשישי בערב, אין אצלי ברים באזור. אפילו סתם ללכת לפארק אין פארק! גם אין לי חברים באזור שאני גרה כי אני יחסית חדשה. אני גרה בצפון באיזה מקום מאוד נחמד ושקט. זה היתרון כאן- השקט הזה. לפעמים אני אוהבת להקשיב לשקט הזה. 

הדבר האחרון שאני מאוד מעריכה זה היד שלי. היה לי גבס ומאוד כאב לי לא יכולתי לעשות הרבה דברים. עכשיו החלמתי ואני מרגישה נהדר אני מצליחה אפילו לחפוף את הראש, לצחצח שיניים, דברים כאלה טריוויאלים רגילים ושגרתיים שהופכים עכשיו מאוד משמעותי.

חוץ מזה אני יודעת שאני לא כותבת על חיי כאן בבלוג אבל לפעמים מתחשק לי לרשום משהו שכולם יראו ויגיבו כי זה נחמד שמישהו מגיב חזרה לא?

בקרוב אעלה כאן גם סיכומים לא רק מהאינטרנט אלא גם מהספרים שיש לי בבית, של נושאים בתולדות האמנות כמו הסוריאליזם ועוד. תחזרו לבקר יהיה מאוד מעניין ואשמח שתתנו לי רעיונות לקחת מידע על נושא מסוים מעניין באמנות או כל נושא אחר, אתם מוזמנים להגיב בשם בדוי הכל בסדר.

לפני שאני אעלה את התמונות, לאור הביקוש הרב של תמונות גם של גברים עירומים ולא רק נשים אז הלכתי איתכם רחוק ותראו כאן תמונות די נועזות של מין אפילו. מזהירה מראש מי שמתחת לגיל 18 לא לראות ואם כן אתם רואים אז שאף אחד לא ידע שאתם רואים ותראו רק בבית! חחחח...

מה שאני רוצה להבהיר כאן ותראו לבד דרך התמונות- פעם לא היה כמו היום.

צלמים הרוויחו הרבה כסף על כל תמונה כי כפי שהזכרתי לכם, לצלם לא היה כל כך פשוט כי היה צריך להעביד את הצילום במעבדה- לפתח תמונות. בנוסף הם שכרו בעיקר נערות ליווי (זונות) כי בתקופה זו (במאה ה19 בעיקר) אנשים היו יותר שמרנים ואהבו נשים שמנמנות ואפילו מלאות, ואהבו גם גברים עם פין יותר קטן והתמונות הארוטיות של פעם גברים היו מאוד שעירים ובעלי איבר קטן יותר ולא עם זיקפה בכלל אבל לא תמיד. לא כמו היום שהכל גדול וכמה שיותר גדול יותר נראה טוב והכל יותר מוגזם ועם תקריבים מטורפים של איברים מיניים.

אני אתחיל עם 2 סרטונים שמסבירים קצת על פורנוגרפיה של פעם ותמונות ארוטיות דווקא מעניין:

ועכשיו התמונות: