פרק ארבע עשרה - חזרה לארץ ><

היום האחרון בחופשה שלהם בפריז הגיע אחרי הנאות רבות, קניות ומלא אהבה. הם ארגנו את עצמם לקראת הטיסה חזרה לארץ, המזוודות היו מרוכזות בצד החדר.

"אני לא מאמין שהחופשה הזו נגמרה." אמר עידן כשהוא וענבר ישבו במרפסת שבחדרם מול הים.

"אל תדאג יהיה לנו עוד הרבה חופשות." אמרה מחייכת.

"אני מקווה." אמר כמעט בלחש. היא הסתכלה עליו ואז חזרה להביט בים שהיה שחור בגלל הלילה.

"אני הולכת לישון, יש לנו יום ארוך מחר." אמרה קמה מהכיסא ונכנסת לחדר,

"אוקי, אני עוד דקה נכנס." אמר יושב במרפסת, נושם לריאותיו את אוויר הלילה הקריר נרגע, לא רוצה לחזור לבית רוצה להישאר איתה לבד בלי שאף אחד יפריע. הוא קם מהכיסא סוגר אחריו את דלת המרפסת ונכנס לחדר בו ענבר כבר ישנה הוא נכנס למיטה נשכב לצידה, הוא חיבק אותה קרוב אליו רוצה להרגיש את העור הקר שלה לחמם אותה, הוא הריח את ריח השמפו האהוב שלה הוא הקריב את פניו אל ראשה נושק לה ונרדם. הם התעוררו בשעה מוקדמת בגלל שעון המעורר שלהם, הם היו מחובקים. ענבר חייכה לעברו את החיוך המדהים של כל בוקר שגורם לו אושר, היא קמה מהמיטה אל עבר המקלחת נכנסת להתקלח ולהתארגן לקראת הטיסה היא לבשה גופיה לבנה עם ציור של אייפל בשחור וג'ינס שחור, היא יצאה מהמקלחת. עידן שחיכה שהיא תצא עמד מול דלת המרפסת בבוקסר עם פנים לחלון, היא הסתכלה עליו בחיוך עומדת שני מטר מאחוריו, הוא ראה את ההשתקפות שלה על הדלת היופי שלה עבר דרך הדלת, החיוך החם. היא עכשיו הייתה קרובה מספיק כדי לראות גם את עצמה בהשתקפות היא נשקה ללחי שלו בעדינות בקושי נוגעת, יודעת שזה ידגדג אותו ופנתה ללכת להמשיך להתארגן, הוא תפס בידה מושך אותה אליו במהירות, הוא הזיז את שערות הראש שלה שהיו על הפנים היפות שלה בזמן שמשך אותה אליו. היא הביטה בעיניו בלי לזוז, הוא המשיך להסתכל עליה על תווי פניה, על עצמות הלחיים המושלמות, הוא החזיק בפניה מקרב את שפתיו לשפתיה ומנשק אותה במשך דקות ארוכות הוא נטרף מהשפתיים האלה מהמגע העדין שלהם. ענבר חיבקה את עידן קרוב אליה לא רוצה שיעזוב אותה אבל כשעלתה לראשה המחשבה שעוד שעתיים הטיסה גרמה לה להתרחק מעידן למרות האחיזה החזקה שלו.

"עידן, חייב לזוז." אמרה ענבר מנסה להיחלץ מזרועותיו השריריות.

"לא עכשיו." אמר עדין מנשק אותה יורד לצווארה. הם המשיכו להתנשק ענבר הרחיקה אותם מהחלון מובילה אותו לכיוון חדר המקלחת בלי שישים לב לזה, כל זה קרה בזמן שהתנשקו היא הכניסה אותו לחדר המקלחת והשתחררה מהנשיקות המענגות שלו היא חייכה חיוך שובב ואוהב "תתקלח ותתארגן!" ציוותה עליו וסגרה את דלת המקלחת. הוא נשאר המום לכמה שניות כשהוא קולט מה קרה הוא צחק, "אני מת עליך!" צעק בקול. היא חייכה לעצמה ושמעה מהמקלחת את המים הזורמים והבינה שנכנס להתקלח, היא נעלה את הפלטפורמה השחורות ואז נעמדה מול המראה מתאפרת מעט, מארגנת את כל הדברים הקטנים אל תוך המזוודות עד שעידן יצא מהמקלחת והם יוכלו לצאת לנסוע לשדה התעופה,

"ענבר!" קרא עידן עטוף במגבת, פותח מחצית מדלת המקלחת.

"כן?" שאלה ומפנה את מבטה אליו.

"את יכולה להביא לי את הבגדים, הם על הכורסה." אמר מצביע על הכורסה, ענבר הסתובבה אל עבר הכורסה מרימה את הבגדים והולכת לכיוונו,

"בבקשה." אמרה בחיוך,

"תודה נשמה." אמר מחייך בחזרה. סוגר אחריו את הדלת, היא פנתה לבדוק אם ארזו את הכל. ועידן יצא מהמקלחת לובש ג'ינס עם חולצה קצרה מכופתרת כחולה. הם היו מאורגנים ומוכנים לצאת מהמלון לכיוון שדה התעופה, הם יצאו מהמלון מחכים למונית, מונית חנתה לידם והנהג יצא מתוכה עוזר להם עם המזוודות הם נכנסו למונית ונסעו, כשהגיעו הוציאו את המזוודות ונכנסו לשדה תעופה. עברו את אותו תהליך שעברו בישראל רק חתמו להם על הדרכונים - "יציאה"

הם ישבו בספסל פנוי מחכים לטיסה שלהם,

"נהנת?" שאל כשהוא מחזיק בידה.

"ברור." ענתה מאושרת.

"אני שמח." הוא חייך ונשק לראשה. הם המתינו לטיסה שלהם במשך חצי שעה עד שהודיעו שהמטוס שלהם הגיע והם היו צריכים לעלות, הם התיישבו שוב בצד המטוס רק הפעם בצד שמאל,

"התגעגעתי לליאם." אמרה ענבר, מניחה את ראשה על כתפו.

"גם אני." אמר, חושב על הילד הקטן הזה.

"עוד מעט היום הולדת שלו," התחילה ענבר לומר "צריך לארגן משהו." הוסיפה.

"ברור שצריך לארגן!" אמר בוודאות,

"מה נקנה לו מתנה?" שאלה ענבר.

"אני כבר לא יודע, עם כל הדברים שיש לו." ענה צוחק.

"אולי טרקטורון." אמרה מנחשת.

"את בטוחה?" שאל מסתכל עליה,

"כן, נו אתה יודע על מה אני מדברת." ענתה צוחקת,

"איך שאת רוצה, אני יקנה לו את זה ואת תארגני את הדברים." אמר.

"אין בעיה."

"אם את צריכה משהו, עזרה כלשהי תיידעי אותי."

"בוודאי." אמרה בחיוך. הם התבוננו במסכים שלהם צופים בסרט, עד שינחתו בישראל. ה-ארבע שעות עברו מהר, הם כבר נחתו בישראל עידן העיר את ענבר ואמר לה שצריך לחגור את החגורה כי מוכנים לנחיתה. ענבר הסתכלה מסביבה בעודה חוגרת את החגורה,

"אז מה הגענו לישראל?" שאלה.

"כן, כמו שאת רואה." ענה, בעודו עומד ליד מסוע המזוודות, מחכה לשני המזוודות שלהם.

"אווח, כל כך לא בא לי ישראל." אמרה מתלוננת.

"אל תדאגי נטוס לחו"ל עוד פעם בהזדמנות." אמר מחבק אותה. הם יצאו משדה התעופה – בן גוריון לכיוון החניה של הרכבים, עידן המכניס את המזוודות כשענבר מחכה לו בתוך הרכב. הוא נכנס לרכב מתניע אותו, הוא יצא מהחניה והתחיל לנסוע לכיוון אשדוד, הם כל כך רצו כבר הביתה. לראות את ליאם הקטן שלהם. ענבר לא נרדמה כי היא ישנה במהלך הטיסה. היא הסתכלה על עידן שהיה שקוע בכביש.

"ענבר אנחנו מתחתנים." אמר עידן אחרי שתיקה ארוכה.

"כן, אני יודעת." אמרה מחייכת.

"את מפחדת?" שאל מסתכל עליה דקה ואז חוזר להסתכל על הכביש.

"לא, אני לא מפחדת! אני מתחתנת עם מישהו שאני אוהבת." ענתה בכנות.

"אני שמח לשמוע."

"אני אמורה לפחד?" שאלה לא מבינה.

"לא! אני מקווה שזה לא מלחיץ אותך." ענה.

"שום דבר לא מלחיץ אותי, לחיות איתך זה הדבר שהכי רציתי." אמרה מחייכת.

"אני אוהב אותך." אמר מנשק את ידה, הם הגיעו לביתם. עידן החנה את הרכב והם הוציאו את המזוודות שלהם, ענבר דפקה בדלת ביתם, אלונה פתחה להם את הדלת. ההורים של ענבר שמרו על ליאם בשלוש הימים האחרונים,

"ברוכה הבאה." אמרה אלונה בחיוך בעודה מחבקת אותם ונושקת להם על הלחי.

"תודה." אמרו ענבר ועידן בעודם נכנסים לבית, הם הניחו את המזוודות בצד הדלת ועלו לקומה השנייה בכדי לראות את ליאם. ליאם היה ישן הם הסתכלו עליו מפתח חדרו ויצאו מהחדר.

"כפרה על הדבר היפה הזה." אמרה ענבר. עידן חייך וחיבק אותה.

"ענבר ועידן לכו תנוחו אני יעיר אתכם לארוחת ערב." אמרה אלונה.

"אוקי, תודה אמא." אמרה ענבר, השניים עלו לחדר השינה שלהם הממוקם בקומה השנייה, היא נכנסת למיטה, נשכבת על צידה ומנסה לעצום עיניים עייפות בלי לחשוב. כשהיא שומעת דלת נפתחת ונסגרת היא יודעת שעידן סיים להתקלח והוא בא לשכב לצידה.

Up חתימות