יאי ירדתי 2 קילו...אין לי מעבר לזה מה לכתוב למעט שהעולם השתגע.
פעם היו קוראים לדיאטת אנורקסיה מה שהיא, אנורקסיה. היום מסתבר שקוראים לתופעה צ
ום לסירוגין.
בימינו לפני 15 שנה כשהייתי ילדה והחלטתי, יותר נכון כל קהילת האנורקסים החליטו לרדת במשקל, היו עושים דיאטות אנה (דיאטות כאסח אחת אחרי השניה..בין היתר ABC, צומות ודיאטות הרגילות הדלות קלוריות כמו שלשול כל המים באמצעות תה טיבטי ומשלשלים או בולמיה ספורטיבית ועוד ועוד).
היו קוראים לנו מטורפים, והיה בזה הגיון כמובן, כי אין באמת הרבה היגיון לצומות ארוכים לטווחים ארוכי טווח (חודשים עד שנים) שלא לדבר על צומות של מים בלבד.
היום מסתבר שזה טרנד, קוראים לזה צום לסירוגין, אגב הדבר הכי קרוב לזה היה דיאטת ה- לא אוכלים כלום אחרי 6 בערב.
אני חושבת שהעולם השתגע, מצד אחד יש לנו בעית השמנה בידיים שלנו, מגיפה מה שגורר את כל תעשיית הדיאטות. אבל תעשיית הדיאטות והכושר אגב, יצאו לחלוטין מכלל שליטה. אם פעם הדיאטות היו מרצות ל-תאכל 1200 קלוריות ביום תעשה ספורט חצי שעה ביום ואתה תרד חצי קילו בשבוע; היום התעשיה אומרת לנו או שתאכלו פליאו, או שתצומו ותסתמו את הפה שלכם ובכל מקרה תתאמנו כמו חמור ותרימו משקולות ותעשו קרוספיט. נראה שזזנו מקיצוניות אחת לקיצוניות השניה.
אני לא חשבתי בחיים שלי שהעולם יתחיל להגיד לנו או שתאכלו מקדנולדס כל היום או שתצומו ותסתמו את הפה. לחלוטין. בין המקפידים שמצאתי היו אנשים שמטיפים לצום של מים בלבד למשך כמה זמן שתחזיק מעמד. נראה שהאנורקסים יכולים לצאת המחבוא והבושה של, אני שונא את הגוף שלי ולכן אני מחליט לצום. אני עוד לא החלטתי אם זה טוב או לא, כי, אנחנו יוצרים תרבות שמעודדת להפרעות אכילה.
אם פעם דיאטה היה דבר נורמלי, נראה שהיום דיאטות OUT, צום IN.
מאידך אני חייבת לציין שבחשבונות יוטיוב רבים אני מוצאת יותר ויותר תופעה גדלה שנקראת MUKBANG. אנשים שמצלמים את עצמם אוכלים כמויות עצומות בישיבה אחת (כמו 4 המבורגרים של מקדולנדס ו 40 מקאנגטס עם קולה גדולה בישיבה אחת). ואנשים שמעודדים את אותם יוטיוברים להמשיך בפעולות המזעזעות האלה. אף אחד לא מדבר על כל אותם אושיות מדיה חברתיות מהיוטיוב ששילמו מחיר מאוד כבד על תהילה של להלל אכילה תחרותית וכמויות אוכל עצומות לא ראליות ולא הגיוניות. ואני מדברת גם על כאלה שנפטרו בסופו של דבר, כל מה שנשאר מהם הוא אוסף סרטונים.
לי זה נשמע כאילו שאנחנו כבר חיים בתוך פרק של מראה שחורה, מבלי הצורך להזוויע את מצב הטכנולוגיה במאה ה21.
אז מה יקרה בעוד שלושים שנה בתעשיית המזון? נראה שכבר כך היא חונקת אותנו ומדרדרת אותנו לפתרונות קיצוניים, יש לחץ גובר ומתמיד לייצר יותר מזון במעט כסף ושיהיה טעים, פחות משנה המחיר שלתעשיה הזאת יש על איכות הסביבה, הכלכלה, הבריאות הרווחת של הציבור. הכל זה רק עסקים. לא?
אני מדמיינת עתיד שבו ככל הנראה נאלץ לפנות לפתרונות של אכילה של חרקים ככל הנראה ואצות.
הלוואי והייתה לי תמונה חיובית יותר והשקפת עולם חיובית יותר, אבל היא לא. אני משתייכת לזרם של אקצסטינאלים, כולל אלה שלא ידעו שזה הזרם שהם ייצרו, כמו אורוול, קפקא, ניטשה, שופנהאואר וקאנט. לפעמים נדמה לחלוטין שאנחנו חיים בעולם של טרומן, כולנו בובות על חוטים שנמשכים על ידי מנהיגי העולם החופשי, מרותקים לאפרוריות מובהקת ומואבסים כמו חזירים בכלוב קטן וצפוף, מתפלשים בזוהמה אינטרנטית והתמכרות למדיה החברתית, לאסקפיזם שהוא בגדר אשליה אופטית,הולוגרמה אפילו ממש כמו תאורית המטריקס. כנראה שקרדינג אמרו את זה קודם
Close your eyes, that will be the day you'll find those lies.
Fold your ears that will be the day you will hear.
מה זה אומר עלינו כחברה גלובלית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
