עוד שנה כמעט עוברת.

אין לי מושג כמה הזקן שלךָ לבן.

אין לי מושג איפה התעמקו הקמטים.

יש לי מושג כמה צעקתָ עלי שאני טיפשה.

יש לי מושג כמה האשמתְ אותו שאני מהזרעים הדפוקים שלו.

אני כבר אמא.

ואני יושבת לומדת איתו ומדברת אליו בדיוק כמו שדיברת אלי.

עוצרת את עצמי. את לא הוא. את לא מהזרעים שלו.

משנה גישה. מעודדת. מרוממת. מנסה הכי שאפשר.

לא יודעת לאן החיים יקחו אותי. אותךָ. אותךְ.

אני יודעת שאת מה שהרסתם, אי אפשר לתקן.

ואני אעשה הכל כדי לעצור את ההרס הזה.

רק בבקשה.

אל תתקרבו לחיים שלי, 

מתחננת.

אל תחריבו לי את מה שאני בונה.