אני מתגעגע להיות עם מישהו – אבא - אימא - חבר - ידיד – שותף - שותפה - - - מישהו שאכפת לו מספיק כדי שנישב ביחד ונישמע מוזיקה ביחד או סתם נישב ביחד בשולחן המטבח או בסלון ופשוט – נדבר קצת – כמו שהיו עושים פעם:
"איך היה לך היום?…”
“אני זוכר שפעם…”
"אני מקווה שמחר/שבוע הבא/ בעוד X חודשים…”
דברים כאלה פשוטים נעלמים כשאתה גר תקופה ארוכה עם אנשים/שותפים שלא שמים עלייך קצוץ או שאתה גר לבדך רוב הזמן…
סתם מישהו להחליף איתו חוויות - - אני לא מתכוון עכשיו פה לזוגיות או ל"שותפים לדירה" אני לא מתכוון לשכור דירה עם שותפים ואני לא מחפש קשר רומנטי או לגור בזוגיות -
פשוט יש לי בעיה והיא ניקראת בדידות (“מיליוני אנשים לבד…” וכו')
וכשאני לבד ומרגיש את זה בייחוד בערבים או בלילה לפני השינה אני מתחיל להיזכר בפעמים שלא הייתי לבד ומתחיל להתגעגע אליהם ולהיות נוסטלגי
יש כאלה שאומרים לי שלהיות לבד זו גם גזירת גורל ושאם רע לי ולא טוב לי לגור לבדי בדיור לוויין אז שאחזור ואעבור לגור עם שותפים בדיורים מוגנים או בהוסטל לניפגעי נפש…
הפיתרון היחידי שנותר לי הוא למצוא תעסוקות ולהיות עסוק בדברים טריוויאליים (תחביבים) על המחשב או בכתיבה או עם הגיטרה או בתיכנות כדי לשכוח מהיום מאתמול וממחר לשכוח את עצמי בהם ולדמיין שאני עושה משהו חיובי וחשוב עם הזמן שלי (לכו תדעו אולי זה נכון ואולי לא) וככה לשכוח שאני לבד ולתת לזמן לעבור יום ועוד יום ועוד שבוע ועוד חודש ועוד ועוד…
כול מה שנישאר לי זה להיות עסוק במשהו כדי לשכוח שאני לבד בעולם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
