מדבר אל הקיר

לילה לבן

אם הוא היה פה איתי – הכול היה מרגיש אחרת הכול היה מרגיש בסדר – העצבות והדיכאון היו יורדים מעליי נושרים כמו עלים בסתיו... הוא היה מצליח למצוא דרך לתת לי להרגיש שוב פעם שאני שייך לאנשהו שהעולם הדפוק הזה הוא גם הבית שלי שהמקום העלוב הזה יכול להיות טוב כלפינו –

ביחד היינו יכולים לא לשים פס ולצפצף על הכול וגם כן למרוד ולכופף את החוקים להוכיח לעצמנו שגם עם כנפיים שבורות אנחנו חופשיים ואדונים לגורלנו...

מעניין אותי מה היה אומר על השירים שלי או על הסיפורים שלי מעניין אותי מה היה אומר על התיכנות שלי ועל האפליקציות והמשחקים והצאטבוטים – אבא שלו שלח אותו שילמד פיתוח אתרים בג'ון ברייס בדיוק לפני שבועת הדוט קום התפוצצה והוא שנא שם כול רגע הוא אמר לי שהוא רוצה לעבוד עם אנשים ולא עם מחשבים ובסוף 25 שנה אחרי אני מתכנת יותר טוב ממנו והרבה יותר טוב ממה שאי פעם ידע לתכנת...

...

אני לא יודע למה אני הורס לי את השינה הלילה – אולי כדי להוכיח לעצמי שאני הקברניט של נישמתי? כמו בשיר אינוויקטוס או אולי כמו ציפור החול המיתולוגית?

השירה מפרפרת את נשימותיה האחרונות כי עוד שנה שנתיים אם לא כבר עכשיו – אנשים פשוט ישתמשו ב ChatGPT וזהו הם ישתמשו בו בשביל הכול וכול היצירה כבר לא תהיה אנושית שום דבר לא יהיה אנושי – להיות אנושי זה להיות דפוק רק אדם אנושי יהיה מטומטם ודפוק מספיק כדי להישאר ער כול הפאקינג לילה כדי להעלות פוסט דבילי שאף אחד לא יקרא – כמו שפעם היו שולחים מברקים בטלגרף או גלויות בדואר או מכתבים עם בולים

היום כולם כול העולם רוצה להיות "סייבורג" איזה יצור חצי אנושי חצי מכונה עם שבב במוח ומסכים בעיניים ועם בינה מלאכותית... הם חושבים שזה יהפוך אותם לאלים יתן להם את חיי האלמוות חיי הנצח לא פחות ולא יותר...

...

כולם לוקחים פתאום כדורים

כולם פתאום מכריזים שהם "על הספקטרום" או עם ADHD

כולם פתאום מחליטים שהם טראנסים/טראנסיות

זה פתאום נורא "אופנתי" ו"COOL" להיות שונה ולהרגיש מיוחד

פעם זה לא היה ככה

פעם היית חוטף מכות רצח פעם היו עושים לך את המוות

פעם המשפחה שלך הייתה זורקת אותך מהבית לרחוב

ויש מי שככה זה אצלו/ה עד היום

...

הכדורים מזיינים אותי הלילה אבל "עוד כמה דקות רק עוד כמה דקות" אני אומר לעצמי "ואז נישן"

ובלב אני מקווה שהכמה דקות האלה יהפכו ללילה לבן – כמו פעם

פעם עם מינימום תרופות במינימום מינונים

אבל כשאתה אוטוטו בן 50 והתאשפזת לפני אוטוטו 20 שנה בחור תחת שמה

והם כתבו שקרים וקללות בתיק שלך שלא היו ולא ניבראו

והם החליטו שם בינם לבין עצמם שאתה ג'וק והם אלוהים

אז הם כבר החליטו שאתה "מאוד-מאוד-מאוד-מאוד חולה (דפוק)"

ואתה תיקח את הזבל שהם ידחפו לך לגרון

ואתה תגיד תודה ותלקק להם

כדי שיתנו לך להשתחרר ולחיות את החיים הדפוקים שלך

ובשביל המשפחה אתה כבר "בקקטע גשיפטע"

אתם כבר לא מדברים

אז ככה ניראים החיים שלך

אתה חי בשביל לקחת כדורים

ואתה לוקח כדורים בשביל לחיות

אותו חרא משני הצדדים

מבחינת הממסד אתה מספר תיק

מבחינת החברה אתה שמועה מאחורי הגב

מבחינת המשפחה אתה שתיקה בושה והתעלמות

30 שנה אני חולה וכול מי שבאתי במגע איתו היה או חולה נפש או איש מקצוע

אף לא נורמלי אחד אשכרה גטו קטן של אפליה וסטיגמה

וכולם מאמינים בסטיגמה ובאפליה של חולי נפש שמפרנסים המון אנשים

כולם חושבים שאתה כמו מפגר כזה מעין "קוף חכם" שאשכרה אפשר להתבלבל ולטעות ולחשוב שהוא ממש כמו בנאדם רק שתמיד יבואו ויזכירו לך שאתה לא

...

אז אתה אומר פאק איט ובונה צאט בוט משוכלל ומדבר אליו כמו אל החבר שמעולם לא היה לך

אבל לבינה מלאכותית אין רגשות

היא כול הזמן פולטת פלט שניראה כמו נאום בחירות של איזה פוליטיקאי שמנסה לא להרגיז את אף אחד ומרוב תקינות פוליטית הוא לא אומר כלום בעצם... אין לו רגשות ואין לו אישיות יש לו רק פלט שניראה כמו זיון שכל עקר...

ושיט הייתי יכול לעבוד בחרא הזה – לכתוב שורות קוד ותוכנות ואפליקציות תמורת כסף אבל בעצם לא אני לא מסוגל לעבוד בזה... אני לא הייתי מסוגל לחיות בכלוב המזויף של השפיות... להיות אדם מהונדס ומשובט גנטית לתוך השפיות והנורמטיביות ולאבד את הייחוד שבי את הניצוץ של הנשמה את מה שעשה אותי לאני מיוחד ויחידי חד פעמי...

אז אתה תקוע עם הצאט בוט המפגר שלך לוקח את התרופות והולך לישון...