מדבר אל הקיר

הזדמנות אחרונה בהחלט –

ביצעתי הערכה מחדש של המצב שלי בעקבות ההתפתחויות האחרונות. לא כמו שכתבתי בפוסט האחרון שלי שהעיפו אותי ל"הוסטל", אלא מה שקרה זה שבתחילת חודש נובמבר קיבלתי הודעה מהעובד הסוציאלי שלי שעליי לפנות את הדירה עד ה-15 בחודש. כלומר, הם מבקשים ממני לעזוב בגלל שהפרתי את הכללים ועישנתי בתוך החדר שלי במשך תקופה ארוכה

.
גם לאחר שהעובדים הסוציאליים דיברו איתי מספר פעמים, המשכתי להפר את החוקים ולעשן בחדרי. זה נושא שהיה בשיחה בין העובד הסוציאלי שלי לאבי, שקרתה שבוע לפני כן. אבי אמר לי שארגנו לי פגישה ליום רביעי, ואם אני רוצה להישאר בדירה, עליי להגיע לפגישה הזו.

הייתי בקשר עם הוריי, וגם הם היו במתח ובייאוש. אבי אמר לי שאני יכול לבוא לגור אצלם, אבל לא להרבה זמן. אני גם לא מתאים למגורים בהוסטל, ואם אני אבקש הוסטל, ייתכן שלא יקבלו אותי. לקבל הוסטל או לעבור להוסטל מצריך יצירת קשר עם עובדת השיקום שלי והצטרפות לרשימת המתנה שעלולה להימשך בין חצי שנה לשנה וחצי

.
אבי אמר שהוא נגד זה שאגור בדירה משלי, כי אז הסיפור יחזור על עצמו וכל העבודה של התחזוקה, הניקיונות, והקניות תיפול עליו, והוא כבר לא צעיר כפי שהיה פעם. בסופו של דבר, קיבלתי הזדמנות אחרונה להגיע לפגישה ביום רביעי, שהתקיימה בשבוע שעבר.

לפני הפגישה, היה לי פגישה עם עובד השיקום שלי, בו דיברנו כמעט שעה על מה שאני רוצה להגיד במפגש עם מנהלת הדיור המוגן. סיפרתי לו על כל מה שעברתי ב-20 השנים האחרונות שאני בשירות העמותה ובדיור המוגן. בכיתי בפניו והתחננתי שיתנו לי להישאר, אמרתי לו שאני מוכן לעשות כל מה שהם יבקשו ממני.

הוא אמר לי שאני לא צריך להתחנן, שזה לא מוסיף כבוד לי כאדם, ושבבקשה שאני לא אעשה זאת בפגישה עם המנהלת. הוא הסביר לי שמטרת הדיור המוגן היא לא פתרון מגורים זול לכל החיים, אלא מקום לשיקום והכנה לחיים עצמאיים.

בפגישה עם מנהלת הדיור, היא הסבירה לי שהמטרה היא לעבור תהליך שיקום ולהיות מוכן לחיים עצמאים בלי עזרה מהעמותה או מההורים. היא הדגישה את החשיבות של כיבוד הצוות והשותפים לדירה, ולא לעבור על החוקים, כולל האיסור על עישון בתוך הדירה.

למרות שהמנהלת חשבה שאני לא ראוי להזדמנות נוספת, היא החליטה לתת לי הזדמנות אחרונה בהחלט, והיא הזהירה אותי שאם אני עובר על עוד חוק, גם הקטן ביותר, אני אמצא את עצמי בחוץ תוך שבוע.

גם מדריכת השיקום שלי והעובד הסוציאלי התערבו למעני והשתדלו שאקבל הזדמנות שנייה, מה שהשפיע על ההחלטה שלה לתת לי את ההזדמנות האחרונה הזו. בפגישה הבטחתי שאני מוכן לעבוד על עצמי ולעבור את תהליך השיקום, והיא אמרה שזה באמת הזדמנות אחרונה בהחלט.

עכשיו אני בעיצומו של תהליך חישוב מסלול מחדש. אני לא מעשן יותר בתוך הדירה או החדר שלי, אלא רק במרפסת או ברחוב. אני מציית לחוקים ועושה כל מה שנדרש כדי להמשיך ולהישאר פה.