התייעלות
יום חם וחמסין שרב ויבש – ואני התקנתי על הלינוקס שלי במכונה ווירטואלית חלונות 7 בעיברית וסידרתי עליה סביבת פיתוח לשפת C (mingw32) ועורך טקסט פשוט – notepade++ וגם ליברה אופיס ויש אקספלורר 8 וכן הצלחתי להתחבר לפה גם ממש כמו שעשיתי עם חלונות XP במכונה ווירטואלית – שני המערכות הפעלה האלה והיכולת להתחבר לישראבלוג הם לפעמים צינור החמצן שלי (לפעמים גם עוזר לשמור על השפיות ביום חם ועלוב שכזה)
סטרס ולחץ ומתח לא עושים לי טוב – הם לא עושים טוב לאף אחד ואני עדיין מתגעגע לדירה שהייתה ולמזגן שהיה בה – פה בדיור המוגן למתמודדים אין מזגן בחדר יש מזגן ישן בסלון שבקושי מקרר…
אז מחר בשישי יש לי שיעור תיכנות עם המורה הפרטי החדש ואנחנו נתרגל שפת C על חלונות 7 במכונה וירטואלית
(VIRTUALBOX)
אתם יודעים אני חושב שיותר ממתכנת חובבן אני בעצם "בטלן קוד" מה הכוונה? במקום לשבת על התחת ולתכנת וללמוד תיכנות אני מתעסק בכול מה שמסביב – התקנה והסרה של כלים ותוכניות וסידור סביבות פיתוח של שפות שונות התקנה של מערכות הפעלה כאלה או אחרות וכוליי הכול לפי הקפריזה של אותו רגע – אני עוסק בכול מה שליד ולא בדבר העיקרי עצמו – בדרך כלל כשהדבר מגיע לעסק עצמו של "LET'S CODE” אני נישבר מהר ומיד מתחיל לחפש פתרונות ברשת או בchatGPT או פשוט ניכנס לצאט של מתכנתים ומבלבל להם בשכל או משלם למורה שלי עדי שיעזור לי במה שנתקעתי בו… למעשה אני למעט מקרים רחוקים ממש יושב ועוסק בתיכנות ואשכרה פותר בעיות אלגוריתמיות
:(
יש לי כמה משחקי טקסט פשוטים בשפת C וגם בשפת freebasic שאני כול הזמן ממציא תירוצים לדחות לעבוד ולסיים אותם (התירוצים הם בעיקר "שיט מי לעזאזל ישחק עם זה?” או "זה בעצם לא באמת משחק זה יותר סיפור מפגר בטקסט שרץ על הטרמינל או שורת הפקודה עם מוזיקה או סאונד" וכאלה ירידות עצמיות) יש לי גם תרגיל לעשות בשפת C שהמורה ביקש ממני להכין לשיעור מחר ואין לי כוח בכלל להתחיל לחשוב בחום הזה…
בנוסף עם הגיל אני מפתח סימנים של דמנציה מוקדמת (שהתרופות הפסיכיאטריות המזוינות שאני לוקח שדופקות אותי תורמות לכך מאוד) וגם אולי איזה מלנומה נחמדה חביבה (אני עם העור הדפוק שלי שמלא שומות בצבעי הקשת בענן ושנישרף אחרי שנייה וחצי באור השמש) אני מרגיש היום כמו גרוטאה – אז אבקש סליחה ממכם…
אני מצטער שאני כזה – זקן וממורמר שלא יכול לומר מילה טובה כמעט על שומדבר – האמת רבותיי היא שהחיים לא הוגנים ובני אדם (לא כולם) רעים והעולם אכזר במקרה הרע או פשוט אדיש במקרה הטוב…
ואני שאני ממשיך לעשות מה שאני יכול עם מה שיש לי (המעט שיש לי) למרות לאף אחד לא אכפת ממני או ממה שאני עושה ולמרות שאני לא יודע אם יהיה מי שיעריך את מה שאני מנסה לעשות – במשך המון שנים קיוויתי שאם אכתוב שירים או אתכנת מספיק טוב מישהו ישים לב וירצה להיות חבר שלי או יהיה לו אכפת ממני – אבל האמת היא שזה לא חייב להיות ככה – כול העשייה שלי באה לפצות על חוסר בכישורים חברתיים וביישנות ופוביה חברתית או חרדה חברתית ועל בדידות נואשת (עולם של אין-אדם) – אנשים רגילים מסתדרים גם בלי לנסות לעשות משהו יוצא דופן – השותפים שלי לדיור לא אכפת להם מה אני עושה על המחשב מספיק להם שאני שותף טוב ומכבד ומתחשב ומקבל אותם כמו שהם והם מחזירים באותו מטבע -
וזאת מבלי להזכיר את המצב של המדינה וה"מצב" שלנו במדינה ובחברה ובעם שהוא לצערי על הפנים – למה להזכיר מה שכולם כבר מרגישים – אני מקפיד לא לשמוע חדשות ולעסוק בשטויות שלי גם כדי לשמור על בריאות נפשית (הדבר לפעמים גובל בפיקוח נפש) דבר יחידי שטוב שאני חושב שיצא מכול הדבר והמצב הזה הוא שאולי אולי אולי אנחנו כמדינה וכעם אולי אולי אולי נימצא דרך אחרי סבל ומשברים לאחות את החברה השסועה שלנו ולהתאחד סביב ערכים או משהו משותף – אני אין לי אמון בפוליטיקאים ומפלגות יש לי אמון באנשים ואזרחים פשוטים (הלוואי אמן אך אולי אני טועה גם בזה) כשאתה נילחם על החיים שלך ועל הבית שלך :/ אתה מצטמצם למה שהכרחי וחשוב – לצערי ב20 שנה או 15 שנה האחרונות אנחנו חיינו במעין חלום או פנטזיה – עכשיו הבועה התפוצצה ומי יודע אולי זה לטובה אולי מהכאב והאימה והטראומה יצמח גם משהו טוב – כמו לידה מחדש שלנו כעם ובמדינה – מי יודע ? הלוואי אני מקווה (ואני לא חושב שאני אחיה מספיק זמן כדי לדעת או ליראות אם זה יתגשם או לא כי זה לטווח הארוך מאוד)
אולי במקום פייסבוק וכאלה אנשים יחזרו לפרסם פה בישראבלוג ובפלטפורמות אחרות שהם רק בעיברית אולי ישראלים יתחילו להעדיף לקנות רק תוצרת הארץ אולי אולי נחזור להיזכר במה שמאחד אותנו ולא רק במה שמפלג ומסכסך אותנו אולי נחזור להיות בני אדם אחד כלפי השני במקום מלאי בוז ושנאת חינם אולי נפסיק לחפש את מי לדפוק או את הפראייר ונהיה הוגנים אחד כלפי השני ואולי (גם אני) נפסיק לחפש מה לא בסדר ורע כול הזמן ונסתכל גם במה שכן בסדר וטוב ושעליו צריך להודות ולהעריך ולהיות אסיר תודה…
אולי יום אחד נוכל להסתכל לעצמנו במראה ולהיות גאים במה שאנחנו רואים שם כבני אדם וכעם וכמדינה…
אני מצטער על שאני נואם פה בפוסט אבל ככה אני מרגיש ומקווה – בניגוד למי שבוחר לרדת מהארץ כשקשה – לי אין ארץ אחרת להיות בה ואין מדינה אחרת – לכן אני כולי תקווה שיש לנו תקומה לכולנו ולדורות הבאים…
לו יהי
נעמי שמר
מילים ולחן: נעמי שמר
עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי.
לו יהי, לו יהי
אנא - לו יהי
כל שנבקש לו יהי.
אם המבשר עומד בדלת
תן מילה טובה בפיו
כל שנבקש לו יהי
אם נפשך למות שואלת
מפריחה ומאסיף
כל שנבקש לו יהי
לו יהי, לו יהי...
מה קול ענות אני שומע
קול שופר וקול תופים
כל שנבקש לו יהי
לו תישמע בתוך כל אלה
גם תפילה אחת מפי
כל שנבקש לו יהי
לו יהי לו יהי.....
בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי.
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי.
לו יהי, לו יהי...
ואם פתאום יזרח מאופל
על ראשנו אור כוכב
כל שנבקש לו יהי.
אז תן שלווה ותן גם כוח
לכל אלה שנאהב
כל שנבקש לו יהי.
לו יהי, לו יהי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
