למדתי מהכאב הבזוי.

האמנתי למילים שלו הן התגלגלו על לשונו בפה, בצוואר, בכוס שלי.

כוונה תמימה שאני. היום אני לא קונה את המתוק שמרגיש כמר.

אני פזיזה למדי, אך אני עומדת מאחורי האינטואיציות שלי, הן לא מטעות כבעבר.

אני אלמד להגיד את המילה ״לא״ בבוא היום מבלי להסס, כמו גדולה. 

אני חושבת שהגוף שלי מלא בכוויות, זה כבר לא כואב כמו שזה כואב לי כלפי פנים.

התרוקנתי לחלוטין.

מחר י חוגגת יומולדת אני רוצה ללכת מצד שני אני לא יודעת איך אחזור משם לבדי באמצע הלילה, היא חברה טובה שלי, אני לא אאכזב אותה.

בתקווה שזה יצא ואולי אצליח לקום מהמיטה שבולעת אותי לתוכה.

בשישי הזה אני אגדל בשנה, ובערך עוד שבוע אני טסה וזה רק משתפר מעת לעת, מעניין... מה עוד ישתפר בחיים שלי?

https://youtu.be/J60IPPvLhWA