אני בת 27 ויומיים.
כבר שנתיים ברצף שאני בוכה בשעה 00:00 בתאריך ה26/08.
דווקא אותם האנשים שהכי לא ציפיתי מהם לאחל לי מזל טוב, עשו זאת.
וכאלה שלא? וידעו? טוב שילכו קיבינימט, אגואיסטים שהם. איכסה.
בסוף לא הלכתי לחגוג עם י׳. מצד אחד אני שמחה שהקשבתי לאני הפנימי שלי. הם יצאו לפאב של זקנים בפלורנטין בתל אביב וזה לא הוייב שחיפשתי.
היום המשפחה חגגה לי בקטנה בבית, עם ארוחה חגיגית במיוחד. בן דוד שלי בא לבקר. היה לי קשה לראות אותו מורעב. כל כך קשה שאני מתחילה לאמץ את זה בעצמי.
אני בדיכאון כבד וזה ניכר עליי. כבר ימים שלמים שלא יצאתי מהבית, לא התאמנתי אפילו.
אני מתחילה לאהוב את ההחלטה שלי לבחור בשלווה הפנימית. הפכתי להיות פרטית, מאופקת, צנועה, יותר ממה שהייתי.
אני כאובה, אבל אני מחלימה.
אני בדרך אל האושר האמיתי שלי. הוא מחכה לי.
https://youtu.be/q3Wm5pV30tc