XI. XII. XXI

הלב שלי שבור.

 
אני ליטרלי מרגישה אותו לאט לאט נשבר.
אני מסרבת להחליף מצעים כי אני רוצה להריח אותך, להרגיש אותך איתי.
אבל מדקה לדקה אני מבינה שאני לא יודעת אם אוכל להסתכל לך שוב בעיניים.

עשית משהו שלא עושים, עזבת אותי מבלי שנלחמת עליי. זרקת 5 שנים לפח. איך אוכל לסמוך עלייך שוב? איך אוכל לשים את הלב שלי על השולחן בידיעה שמבחינתך להילחם עליי אומר לעזוב אותי כדי להעריך אותי.
אני כאן ועכשיו, אני איתך, אני חייה איתך. למה אתה לא יכול להעריך אותי כאן ועכשיו?
למה לא אכפת לך מהרגשות שלי ומהרצונות שלי?

אני לא יודעת אם אוכל להסתכל לך שוב בעיניים.
אני כועסת כל כך. בחלומות הכי שחורים שלי לא חשבתי שזה מה שיקרה ואני לא מצליחה להבין למה.
למה אתה עשה לי את זה? למה זה מגיע לי אחרי כל מה שנתתי.
אני רוצה לצרוח, אני רוצה לבכות, אני רוצה לישון ולא לקום לעולם.
אני רוצה להבין למה, למה זה מגיע לי אחרי כל מה שנתתי.
איך עשית לי דבר כזה? היית הבן אדם הכי קרוב אלי.

"לב שבור זה לב שלם"