אני מרגישה שאני צריכה מדריך, מדריך לאיך להתמודד עם הבדידות.
כמובן שפרק א' יהיה-
תצאי, תבלי ותקיפי את עצמך באנשים. אבל החזרה הביתה כל ערב ל-4 קירות בחלל ענק מותירה בי תחושת ריק. תחושה ששום דבר לא ימלא. לא אוכל, לא סיגריות, לא משפחת קרדשיאן והאמת שגם לא חברה. חשבתי להביא כלב אבל לא בהכרח שזה מה שימלא לי את הלב..

אני מרגישה שהדבר היחיד שימלא את הריק זה אתה.

הרי, הדבר האהוב עליי בך זה, שכשאני בחברתך אני מרגישה את הלב שלי מתמלא פיזית.
אני עדיין מחכה, מתבוננת בדלת ומחכה שתיכנס, שתגיד לי בובה תכיני לנו משהו לאכול ותיתן לי נשיקה. וככל שאני מחכה אני מבינה שזה לא יקרה, לא עכשיו ולא לעולם. אתה לעולם לא תיכנס בדלת שלי שוב.

אני מרגישה שאני צריכה מדריך לאיך מתמודדים עם הבדידות, איך מתמודדים עם להיות עם עצמך כל יום כל היום.