09.04.22

קשה לי עם הלבד.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואני מרגישה הרבה מאוד ריק.

אני בעולם בודד. לבד. ללא מסגרת. בלי אף אחד. המחשבה שאני יכולה למות. לבכות. להיפגע. בלי שאף אחד ידע. אני מרגישה חוסר יכולת להיפתח. אני מרגישה כועסת. שאני רוצה יותר מצד אחד אבל אני לא רוצה מהצד השני. שאני רוצה שיהיה מוגזם אבל אני נלחצת אם זה מוגזם. אני לא מצליחה להבין מה אני רוצה מעצמי. מהחיים שלי. איך אני ממשיכה מכאן ומה אני אמורה לעשות?

אני מרגישה שאני נמצאת כבר יותר מידי זמן בחוסר וודאות, יותר מידי זמן בשאלה. בא לי אותו וגם אותו אבל לא בא לי אף אחד. המחשבות והסקרנות ל**** לא מרפות ואחרי שראיתי אותו בכלל. רצון להתקרב בחזרה. כאילו מה? שכחתי הכל? הלב האנושי זה דבר מטורף. המוח עוד יותר.

אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת איך זה מרגיש לחיות לבד בעולם. אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת איך להתמודד לבד. אני מרגישה שאיבדתי את הדרך, מסלול החיים שלי השתבש ואני לא יודעת איך לתקן אותו בחזרה.

וכשזה יוצא מאיזון אז כל כולי יוצאת מאיזון.

בא לי להרגיש שאני לא לבד. אולי אני צריכה למצוא נחלה, אולי אני צריכה למצוא לי בית בעצמי. אבל מתחיל להיות לי קשה ואני תוהה למה? למה עכשיו? למה יתכן שאני מעדיפה משהו שהוא לא טוב לי על לחיות עם עצמי. מה יש בי שאני כל כך מפחדת ממנו? או כל כך סולדת ממנו?

"לא טוב האדם לבדו"

לא טוב לי.