האדם אינו מודע לעצמו, ואינו מבין עד כמה מאושר הוא היה עד שהוא מאבד את הכל.
האומנם?
היום אני עומדת על פיסגת העולם, אני מאושרת, ומעבר לכך אני מאושרת וטוב לי.
אם כי, יחד עם זאת אני עדיין צריכה לסיים דברים.
דברים גדולים מידיי נמצאים כרגע על כתפי הדלות, כובד משקל שקשה בשבילי להעמיס, אבל נעמוד בזה.
יש האומרים שכאשר אתה מאושר, אינך יכול להבין זאת, ואילו אני, לו רק יכולתי להביע על בדים את אושרי
היו צריכים לטוות את השמיכה הגדולה בעולם וגם היא לא הייתה מספיקה, עלמנת להסביר כמה מאושרת אני.
כשאנשים מבינים שאפשר להשיג את מושא רצונם, הם מתחילים להיות עצובים, אני השגתי את רצוני ואם זאת
מאושרת עד כדי כך, שלא מפסיקה לחייך ואף לו לרגע קט.
אין באושרי דבר ניסתר או נוסחת קסם באשר היא.
אני מאושרת, כי יש אדם אשר משב לי אושר ,כשם אני משבה לו.
מבינה אני שביכולתי לפרוש כנפיים בביטחה ולעוף עד לאן אשר נפשי תחשוק, כיוון שיש מי אשר יתפסני אם אפול.
"למד אותי לעוף כדי שלא אכאב"
לא יכולה אני להסכים עם שורה זאת.
אל תברחו מעצמכם לעולם, הישארו והתמודדו עם בעיותכם באשר יהיו, לא משנה גודל הבעיה.
אני מאמינה כי צריך לשנות שורה זו, לצורה אחרת לגמריי.
כמדומני אם אדם כל שהוא יכול ללמוד אתכם לעוף, הרי שהוא יכול לעוף בעצמו, כלומר הוא יודע לעוף.
אם אדם יכול ללמדכם כיצד לעוף ,נצלו זאת.
עופו יחד איתו.
"למד אותי לעוף , כדי שנוכל לעוף יחדיו"
זאת השורה שצריכה להיות כתובה שמה.
לילה טוב.
=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
