| 10/2008
נשיקות גנובות
נשיקות ראשונת צריכות להתחיל מתחת לאוזן ומעל הצוואר.
אתה מנשק כמו שהיית מנשק מישהי על הלחי, אבל קצת יותר זמן, קצת יותר חזק, קצת יותר.
בשלב הזה עדיין אפשר לסגת. כל הצדדים המעורבים יכולים להחליט שלא, זה לא מתאים, ואז פשוט מעמידים פנים שזה היה סתם. על השניה הזאת עוד תחשבו בלילות שיבואו, תוהים מה אם. כל מה שצריך לעשות זה למשוך את הפנים, וזה נגמר.
אבל אם לא נסוגים, מנשקים שוב, נשיקה אחת נוספת, קרוב יותר לפה. קצת קצת, לאט לאט, צורבים נתיב של פרפרים בבטן לכיוון השפתיים. בשלב הזה היא כבר עוצמת עיניים ועוצרת את הנשימה, ומחייכת קצת, מה שגורם לדרך להתקצר בכמה מילימטרים.
הרגע הכי טוב זה כשהקצוות של השפתיים נפגשות, כאילו במקרה, שתי נשיקות לפני הסוף, כשבעצם אתה עדיין מנשק לחי. אבל יש חשמל באוויר, אין סוף התרגשות, מתח. זוהי נקודת האל חזור. זאת הנקודה הכי טובה. העולם עוצר את הנשימה, כל כולו משתתק ומקשיב לנשימות עצומות העיניים שלך ושלה. אתה מתמהמה שם עוד שניה, עוד רגע קטן אחד, חוקק אותו בזיכרון. זה לא יחזור שוב לעולם, הקסם הזה, והעולם שלך לא ישאר זהה בשניה הבאה. אתה מחכה, רק רגע אחד, וממשיך.
אתה מנשק אותה עכשיו, חצי שפתיים פוגשות חצי שפתיים, לא בדיוק אבל בעצם כן. זאת נשיקה ילדותית כזאת, צעירה, ביישנית. שניכם לא בדיוק יודעים איך להגיב, אפילו שנשיקות לא זרות לכם. היד שלך עולה לצוואר שלה, והיד שלה מחזיקה את היד שלך, ואתה שואף אותה עמוק, ריח לא מוכר של אישה חדשה...
ואז אתה מנשק אותה. העולם לא עולה באש, לא נשבר, לא מתפוצץ בזיקוקים. הוא קופא, לחלוטין, כל כולו קול דממה דקה. רק אתם שם עכשיו, אתם והנשיקה הראשונה שלכם, שפתיים מחפשות שפתיים, יד על צוואר וויד על זרוע, במרחק חיבוק אחד מאושר מוחלט.
אחרי זה אפשר לעבור לנשיקות הרגילות, מלאות תשוקה, רטובות יותר, חזקות יותר, מיניות יותר. אחרי זה אפשר לחבק וללטף ולחפון. אבל, הנשיקה הראשונה עשויה מקסם טהור, ואת הרגע הזה שניכם תזכרו לנצח.
נשיקות גנובות, בלילה פתח תיקוואי גשום, במכונית חונה ליד תחנת אוטובוס, כשהגשם יורד והחושך מחבק ולשניכם לא אכפת, הן טעם החיים.
במיוחד כשאסור.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
