| 12/2008
אז,
אם יש דבר אחד שאני מפחד להיות, שתמיד פחדתי להיות, זה האקס הפסיכי.
כי יש בי את זה, את הפסיכי. יש בי מטורף קטן שמנסה לצאת ולשרוף את העולם בלי קשר למצב הרומנטי שלי - יש בי איזה פסיכופט מאופר שתוהה כל היום למה אני כלכך רציני ומציע לי לחבוט למוות בכל מי שמעצבן אותי.
וכשזה כן קשור למערכות יחסים, זה תמיד נגמר עם כלכך הרבה רגש. כעס ושנאה וגעגועים. בעיקר כעס ושנאה לאחרונה, אבל גם גם געגועים לדברים הטובים. מידי פעם אתה נתקל באיזה משהו כזה שאתה רוצה לחלוק איתה, אבל אתה לא יכול. מידי פעם אתה פשוט רוצה לדבר על מה שמציק לך, אבל אין לך עם מי. כן, יש לך חברים שאוהבים אותך, אבל זה לא יעבוד לעולם - אתה לא יודע לדבר, ולמדת לעשות את זה רק עם מישהי אחת. אתה גם לא רוצה להפוך ליבבן כזה שרק מדבר על מה שמציק לו.
ויותר מזה, יש כעס ושנאה. המון המון המון כעס ושנאה. כמויות אינסופיות של זעם לוהט שמנסה לחרוך את כל היקום שלך, שלא מאפשר לך לנשום. על דברים קטנים, פשוטים, שאתה לא אמור להעלב מהם, כי אתה זה שעזב אותה. אתה כועס שיש לה חבר חדש, כלכך מהר. אתה כועס שאחרי שלוש שנים היא החליפה אותך כלכך בקלות, כאילו לא היית כלום. אתה כועס על זה שהיא לא נלחמה עלייך, על זה שהיא הלכה בלי להסתכל אחורה. אתה יודע את זה כי יצאת החוצה וחיכית שהיא תסתובב, אבל היא לא. אתה כועס על זה שהיא לוקחת אותו לוקחת אותו לסילבסטר לקיבוץ, כי שנים היא אמרה לך שזה משהו שהיא רוצה לשמור לעצמה.
זה הגיוני, אחרי הכל. היא אמורה היתה ללמוד מהטעויות שהיא עשתה איתך, היא היתה אמורה ללמוד ממה שפירק את הקשר שלכם ומה שפגע בך. אתה אפילו שמח בשבילה שהיא מאושרת, באותו חלק בך שמאפשר לך להיות אלטרואיסט.
אבל בתוך תוכך, בתוך תוכי, יש את החיוך המציק הזה, הצחוק המלגלג שרוצה דם. 'היא פשוט קמה ועזבה' הוא אומר שוב ושוב, מנסה לשבור את החומה שבניתי סביבו במשך עשרים וחמש שנים. 'היא אף פעם לא באמת אהבה אותך' הוא צוחק לו שם ודורש מוות וחורבן. ואין לי מה להגיד לו, אין לי דרך להוכיח לו שהוא טועה.
אני מאמין שלכולם יש אחד כזה. אני לא מיוחד, אף אחד לא מיוחד. אנשים הם אנשים, בסופו של דבר, וכולנו בנויים בצורה זהה. כולם מצליחים להתמודד עם השדים שבתוכם, וגם אני אצליח. אני אכתוב עליו, אני אודה בקיומו, אני אהיה אדם טוב יותר. אני אאחל להם אושר ואחפש את שלי ואמשיך בחיי.
אבל כל לילה, בשניה הזאת שבה אדם תמיד בודד, אני אראה את החיוך המבעית הזה בחושך. כל לילה הוא ידרוש את ליטרת הבשר שלו, הוא ירצה להכאיב ולהרוס. כל לילה זה לא ישנה שלכולם יש אחד כזה. כל לילה אני אאלץ לעמוד מולו לבד, עירום וחלש, ולהתמודד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
