אין מה להגיד,

אני לא חושבת שיש יום שעובר בלי לחשוב עליך

אבל זה שונה-כי אני לא משתגעת

אני רק תוהה איך הצלחת לפספס אותי, תוהה למה אתה כזה מטומטם ואדיש ואיך אתה מצליח.

(וגם מאיפה קיבלת את הגומות האלה, כן, מה לעשות :) )

הניתוק היה צעד חכם, אפילו לא כ"כ גדול או קשה בשבילי, קצת לנשוך את הלשון-

לא שהוא עזר מהבחינה של לחשוב שאתה הדבר הכי מדהים בעולם,

אבל לפחות אין לי מה לחדש עליך,

אין לי להחסיר פעימה כשאתה מתקשר, לחייך כשאתה אומר שאתה מתגעגע ואיך שהיה עכשיו בא לך...

כי אתה זבל, כלב בן כלב, תישאר תעלומה ואובססיה ופשוט "הבחור הכי חתיך בעולם בערך",

אתה אדיוט עם איך שהתעלמת,

והפסדת אותי-גם אם מההתחלה לא רציתי מחויבות ממך, לא עניין אותי קשר רציני-

אני זוכרת שהיית מתקשר אליי כשהרגשת שאתה מחליק לאט לאט, מאבד את השפיות

ואת זה הפסדת, והלוואי שאין לך עם מי לדבר ושאתה נושך את השפתיים מרוב שבא לך להתפוצץ.

-אבל חוצמזה, בהצלחה, חיים נהדרים. :)-

עוד אחד שנעלם, אחרי שנשבע שבחיים לא יוותר עלי (אחרי שביקשתי שיוותר),

אפילו לא כ"כ חסר לי, כנראה שלא היה משמעותי בשבילי כמו שהייתי בשבילו,

בנקודה מסוימת אולי אפילו היית נטל... אבל אתה מרגיז, שקרן נצלן

יש לי מכתבים מבחורים ששופכים את הרגשות אלי, מתפייטים על הדפים, ובשלב מסוים חוטפים קריזה והולכים.

אי אפשר להגיד שאני לגמרי מופתעת.

בצבא אני רועדת, פוצעת לשון ושפתיים, תולשת שיערות ומקבלת מיגרנות

אני לא יכולה יותר איתם

איזה הרס של מקום מושלם

מנסה להיות אדישה וברוב המקרים זה לא מצליח

אני לא מסוגלת שלא לקחת ללב,

בסך הכל בנאדם הגיוני אבל יש דברים שהרגש גובר עליהם,

וגם כשאני יודעת שדברים לא נועדו בשביל לפגוע בי

הם פוגעים-לא מסוגלת שלא להיות רגישה,

שלא לכאוב על מה שנהיה מפה,

אז מזל שיש עוד חיים גם מעבר, בזמן הווה ובזמן עתיד בעיקר

-היה לי חודש פחות או יותר בחופש, היה מדהים, עשיתי והספקתי הרבה,

אבל רק לפני שבוע חזרנו ואני כבר משתגעת, חייבת לעוף;

רחוק רחוק רחוק רחוק רחוק................