לא שמגיע לו, אבל
ליבי יצא אליו
רחמיי נכמרו עליו
לא נו אבל באמת, לגמרי.
לא נרדמתי וחיכיתי,
הרגשתי שהוא הולך להשתגע ושהוא בכל זאת צריך קצת יחס אז..
התגברתי על ההתעלמות המכוונת והאדישות והחוסר אכפתיות שבכוח
יצאתי קצת מטומטמת.. הסמקתי כמו מטורפת
וזהו. חזרה לנוהל התעלמות ו"אתה לא כזה מעניין אותי" (בסדר אחינו.).
איזה כיף שקיץ יוו(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
