איך מסבירים אותך בכלל?

זה כאילו גם אתה מרגיש משהו, כי עובדה שנסעת עד לפה, לא נראה לי שזה מתוך ההרפתקניות שלך, למרות כל הספונטניות שבעניין...

ועדיין-אתה כ"כ נזהר שלא להראות איזה משהו קרוב, משהו אינטימי (למרות שגם אני נורא נזהרת אבל לי יש סיבה הרבה יותר טובה)

איך אתה יכול ככה?

עברה שנה (ו3 חודשים, לא שספרתי) ושוב, אני יכולה להגיד עליך בדיוק את מה שאמרתי גם אז-לא שיקרת לי, לא ניצלת אותי-בחיים לא נתת לי שום סיבה לחשוב שאתה רציני, לא במילים לא במעשים ולא ברמזים הכי קטנים שחיפשתי בכוח, ובכל זאת...

אני אוכלת עליך כ"כ הרבה סרטים.

זה כאילו עובר בתזזיתיות בין אהבה לשנאה, כלומר, לא באמת שנאה כי איך אפשר לשנוא גומות כאלה?

אבל עצבים, אני מתחרפנת ממך,

איך אתה מחזיק את עצמך, או-איך אתה כ"כ אדיש לכל זה.

איך אתה כ"כ אדיש אלי?

היה לנו כיף, אני אפילו הצלחתי לצאת מ"אני ילדה בת 12 שזו פעם ראשונה שבחור מתייחס אליה, הי הי!!", הצלחתי להיות אני עצמי חמודה ומקסימה וזה כאילו פשוט לא מספיק,

אתה בכלל לא מתרגש ממני.

נמאס לי מזה,

אתה משגע תשכל.

(אבל הגומות שלו, באמת, אפילו כשהוא ישן, בכלל לא מחויך, אפשר לראות את השקעים שלהן. פשוט היה בא לי לאכול אותך)