הדבר שהכי התחשק לי לעשות אתמול בערב הוא לסגור את הבלוג.

עשיתי שני מעשים טיפשיים ביום אחד, או אחד טפשי ואחד שהתפרש בתור טיפשי ובסוף עשיתי את המהלך הקובע- שהיה טפשי.

בכל אופן, כשאני רועדת מקור ומתקלחת בכיור כמו סומאלית מרהט, מלאה עצבים על הכל- המבחן בפיזיקה שהיה היום ולא היה לי מושג בחומר, הטעויות המפגרות שלי, אין מים חמים, וההורים שלי- שגם אם אני אשתמש בסמים או אתאבד להם באמצע המטבח והם יראו את זה, הם עדיין ישאלו למה לא הכנסתי כלים למדיח.

אז, חשבתי על זה.

ניחא.

ההרגשה החזקה שהייתה בי היא שאני לא רוצה להרגיש יותר. ולא רוצה לחשוב על הדברים יותר. בחיים.

כי זה יכול להקל עלי.

כי עצם הבלוג, והשירים האלה, וכל המנטליות שלי וההרגלים שלי והמחשבות שלי והמילים שלי גורמים לי להתקע במקום אחד.

ומילא זה, אני לא ישנה מספיק, לא אוכלת כמו שצריך, ומבזבזת את האנרגיות שלי (רררררררררררררר שוב אנרגיות?!) על דברים לא חשובים ובטח שלא מועילים לי, אם כי להיפך.

בקיצור, בינתיים אני לא סוגרת. אבל יש בי רצון לחיים אחרים.

ופה יש חיים שהיו מרגשים מאוד, תקופה יפה ותקופה מכוערת.

יצירות שכתבתי שאני אוהבת אבל מתביישת בהן.

בינתיים אני פה,

אבל כנראה רק בינתיים.......

אוהבת

שירה