נגיעה של אופטימיות בעולם ללא חסד

אך ככה זה מתחיל בעצם?

האובססיה הזאת.

כנראה שהגיע הזמן שזה יגיע אחרי שרציתי את זה כל כך.

וכנראה שככה זה מרגיש.

וזה ספק מרגיש טוב, וספק מרגיש מוזר.

ואמנם האובססיה המטורפת. המחשבה הכפייתית. החישוב, הבדיקה, והרצון.

וגם הייאוש. וגם רגשות האשמה.

והכל ביחד, לא מספק. ותמיד רוצים עוד.

אני מקווה שלא הייתי שקופה מידי.

אל תנסו לפענח. יותר נוח לי ככה.

יום נהדר לכולכם. וחג חנוכה מתוק. כי בחנוכה הזה, אין סופגניות יותר.