נגיעה של אופטימיות בעולם ללא חסד

-את מדהימה. יש לי כל כך הרבה מזל שהכרתי אותך.

-אתה מסוגל להעלות לי חיוך, אבל גם להוריד אותו בקלות. אני כל כך מקווה שדברים מתחילים להסתדר.

-התגעגעתי אלייך. אל כולכן. ואני באמת מתאמצת. באמת.

-לך אין לי כבר מה להגיד. את יודעת שאני אוהבת אותך עד השמיים וחזרה.

-השיחות שלי איתך מדהימות. את כל כך מבינה שזה מפחיד.

-את דואגת לי כל כך, וזה מחמיא לי בטירוף. אל תפסיקי, נחמד לשמוע את השאלה הזאת כל בוקר.

-אתה מצליח לגרום לי להרהר בכל הדברים שאני עושה לא בסדר. אתה יודע לגעת בנקודות הרגישות רק בעזרת מבט אחד.

-אתה מקסים. אני רק רוצה שתהיה מאושר, ורואים שטוב לך.

-קשה לי איתך לפעמים. יש את הרגעים האלה שבא לחנוק אותך. אבל את מקסימה. ואי אפשר לעמוד בפנייך.

-לך כבר פחות אכפת. מצאת אנשים חדשים שמשעשעים אותך קצת יותר. פעם אני הייתי במקומה. (וזה לא מכוון למי שחושב שזה מכוון אליו.)

-תחזרי למציאות. אני לא רוצה לראות אותך נשברת.

-אני צריכה מנוחה ממך לפעמים. תרפה קצת.

-החוסר ידיעה שלך לפרגן מתסכלת אותי. ולמרות שאת הכי טובה בהכל, את לא מסוגלת שמישהו אפילו יתקרב לפסגה. תלמדי להשלים עם זה. (גם זה לא מכוון למי שחושבת שזה מכוון אליה. ממש לא^^)

-את דווקא כן יודעת לפרגן. מילה אחת שלך גורמת לי לחשוב שאני שווה משהו.

-תלמדי להעריך קצת יותר את עצמך.

-לך רק רציתי להגיד תודה שאת עוזרת לי ככה. בדרך המקורית שלך. אנחנו מחזיקות אחת את השניה, ואת תראי, את המטרה שלנו אנחנו נגשים.

-ואם אתה היית פה רק קצת יותר. רק קצת.

הגעתי למסקנה, שיש דברים שצריך להגיד לאנשים,

יש דברים שהם כבר יודעים לבד,

ויש דברים שאני צריכה לשמור לעצמי.

זה כל מה שצריך להיאמר, ולא נאמר מסיבה זו או אחרת.