נגיעה של אופטימיות בעולם ללא חסד

אני אוהבת את האווירה הזו של הלילה.

ומוזר.

הרי אני יושבת בחדר בקומה העליונה, וכל החלונות סגורים, וכל הבית מואר.

וכאילו הלילה נמצא באוויר, כי הוא בכל זאת מורגש.

משהו בלילה שמשרה אווירה לא לגמרי ברורה של עייפות-חרמנות-תמימות-חפרנות שכזאת.

יש משהו שגורם לך להיות יותר עמוק בלילה. יותר מחובר לעצמך או משהו מהשטויות הרוחניות האלה.

זו גם מילה נורא יפה. -לילה.

מתגלגלת יפה על הלשון.

ובנימה זאת. אחפש בזריזות איזה שיר ערש מתאים מתוך הפלייליסט.

אח. הכבש השישה עשר עושה את העבודה. כרגיל.

     "טוב, ליל מנוחה וחלום

      כבר מאוחר ומחר נקום ונראה

      איך שמגיע היום בסוף כל לילה."

מכירים את זה, שכבר מאוחר נורא, כמעט אחת בלילה, ואתם מודעים היטב לעובדה המהדהדת וחוזרת, שמחר צריך לקום בשבע. אבל אתם פשוט לא מוכנים לוותר על פיסת הלילה שנשארה לכם. אתם יודעים שברגע שתלכו לישון, בזבזתם את הלילה היפה הזה. בזבזתם את האווירה המרגיעה הזאת שנותנת לכם קצת שקט ושלווה. אתם יודעים שכשתקומו, כבר לא יהיה לילה. ותצטרכו להעביר שוב, את כל היום עד שיחשיך.

מה שכיף בלילה, זה הלבד הרגוע הזה.

אתה יודע שכולם ישנים.

אתה מרגיש בנוח לחלוטין עם העובדה שאתה בודד לכמה שעות.

ואני מניחה שזהו משפט המפתח.

הרי הבדידות בדרך כלל צובטת קצת.

ובלילה, היא דווקא נוחה לחלוטין, ומשתלבת באופן טבעי.

אני אוהבת לילה.

לילה טוב.

(:

...

2:39

עריכה - עדיין לא ישנה. יונתן מעביר לי את הזמן ועושה את העבודה ללא פגם. אני באמת צריכה ללכת לישון, מחר שעת אפס.

2:42

עריכה - טוב. לא הולכים לישון. לא בקרוב לפחות. יש שירים יפים ברקע.

3:11

עריכה - פרשנו. לילה נהדר שיהיה לכולכם. נפגש בלילה הבא.