נגיעה של אופטימיות בעולם ללא חסד

"ריקוד האלים ישבנים בתולים

 אשכולות ענבים בשיער תלתלים

מקצבים וצלילים

כוכבים שנופלים

 וונוס שותה עוד כוס יין הילולים.

 יפה, שיכורה, יחידה בעולם

 יש לה נפש מורעלת בתוך גוף מושלם

צוחקת בקול פעמון שנסדק

 משנים של סיגריות,

לילות של מחנק,

 בן תמותה לא יבין ריקוד בלי מנוחה

האלים חוגגים אבל ונוס בוכה."

ריקוד האלים \ המכשפות

הייתי רוצה לכתוב לך את הכל. שיהיה כתוב. ככה. מול העיניים.

להרעיף אהבה, ולהודות על הכל. דברים גדולים כקטנים.

אני לא רוצה.

לא כאן. זה שלי ושלך. זה שלנו. ולא של אף אחד אחר.

הכי ממילא הכל כבר נאמר.

מילים יפות שגמרו לבכות.

לבכות מהנשמה בפעם הראשונה.

לבכות משמחה, תהומית שכזאת.

והרי ממילא אתה קורא את מחשבותיי.

כאילו כבר יודע כל מילה שהייתה נכתבת כאן.

אז יפה השתיקה. יפה מתמיד.

3> ככה. מסווה. בלי שאיש יראה.