לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נגיעה של אופטימיות בעולם ללא חסד


"ועל כל דמעה שנחסכה בחיי, תזילו אתם שתיים - עליי. וכל הזיוף שפעם בליבי, נקבר עכשיו, יחד איתי. ועל כל העצב שנאגר בפנים, תבכה נשמתי מבין המתים."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2006

פוסט תמונות. טיול שנתי וגיטרה חדשה:)


קשה להסביר עד כמה היום הזה גרם לי להיות מאושרת.

אמנם מאושרת בגלל כמה דברים חומריים, אבל גם לי מותר להיות שטחית לפעמים.

 

קנינו לי פלאפון חדש. המעבר מפלאפון של חברה מוזרה ולא מוכרת, לא צבעוני, ללא שום פונקציות, ובלי הספרה 6, לפלאפון נוקיה, צבעוני ומגניב, עם מצלמה, וכן כן, אפילו הספרה 6, לא יכל לבוא בזמן יותר טוב. ^^

אבל זה מילא.

 

מטרת הנסיעה היום לראשון לציון הייתה בעלת כותרת אחת בלבד שהבהבה מולי באורות ניאון וצבעים.

גיטרה חשמלית.

 

הגענו לחנות(מיוזיק סנטר), שמבחוץ לא נראתה מזמינה בכלל. להיפך.

וכשנכנסנו, החיוך לא ירד לי מהפנים. חנות ענקית עם מבחר עצום, ושירות מצויין^^

בקיצור, בחרתי אותה מהר. את הגיטרה היפה שלי. (עדיין צריך למצוא שם, אגב), ואיתה רכשתי לי מגבר מנורה מצויין, שלא יכל להשמע יותר טוב.

 

קנינו את כל האביזרים הנלווים, ועוד עשו לנו הנחה משמעותית.

ובקיצור, כל הנזק היה 2500 שקלים. (שהיו אמורים להיות 3000 במקור).

 

עכשיו אין ילדה מאושרת ממני באזור, ובטח אין ילדה עם אצבעות יותר כואבות ומתקלפות ממני. (ככה זה עם גיטרה חדשה, הייתי צריכה להכריח את עצמי להפסיק לנגן לשניה כדי לכתוב את הפוסט).

 

ולתמונות:



 

ומקרוב-


 

ועכשיו, לטיול השנתי:) -אילת 2006-

קשה מאוד להגיד בדיוק איך היה. היה טוב, והיה רע.

אבל בשורה התחתונה, היה כיף.

היה אפילו מאוד כיף.

יום ראשון- טיול בהרים ומסיבת חוף בערב.

יום שני - עוד טיול בהרים (ממש קשה;[) זמן חופשי בטיילת, ועוד מסיבה וקריוקי.

יום שלישי- ים. כל הבוקר ים. ואז הביתה.

 

אז היה נחמד. היו כמה דברים שהייתי מוותרת עליהם.

היו כמה דברים שקצת הורידו את מצב הרוח לפעמים.

אבל אין לי כח לפרט.

 

אסיים את הפוסט הזה עם כמה תמונות שלי עם אנשים מהטיול. (רק שימו לב כמה הם יפים שבא לבכות;(( )

 

אני ונטע בתמונה אופיינית

 

אני והילדה הכי יפה בגן. (מאיה3>)

אני וגילברט בתמונה לוהטת משו.


אני וטל החתיך שלי^^

ואני, בודדה, לסיום. (שימו לב עד כמה אני ורודה פה;[ כבר הספקתי להשרף).



 

ויש עוד כל כך הרבה תמונות, אבל רק עכשיו נוכחתי לדעת עד כמה זה מעייף להעלות אותן. אאלץ לוותר, ואתם תאלצו לסלוח לי.

 

שיהיה לכם יום נהדר.

יעל:]

 

 

נכתב על ידי puppet , 27/10/2006 18:30  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



געגוע


אם אוכל לסכם מראש את כל הפוסט הזה, אפשר במשפט אחד פשוט להגיד פוסט געגועים.

אבל פשוט יש כל כך הרבה מה להגיד.

 

נתחיל ממך.

כשתחזרי אקפוץ עלייך בחיבוקים ונשיקות רטובות, פשוט כי את חסרה.

ומוזר שאת לא כאן, ו3 שבועות זה הרבה זמן.

אז תזרזי את עצמך קצת, תחזרי קצת יותר מהר.

ואין הרבה מה לכתוב, זה לגיטימי והגיוני וחלוטין להתגעגע.

אז אם במקרה תחזרי ותדפדפי בין דפי הבלוג, הפסקה הקצרה הזו היא רק כדי שתדעי שאת חסרה,

ואני בוכה עלייך בלילות. ;]

קטנה, אני אוהבת אותך.

 

 

ונמשיך ממך.  יונתן, יקירי.

זה כבר געגוע מסוג אחר.

לכאורה אין למה להתגעגע. אתה כאן. אתה קרוב אליי מתמיד.

אבל אתה לא פה כמו שפעם היית.

ואני מתגעגעת. כל כך מתגעגעת.

והשיחות הארוכות האלה שלא נגמרו, שתמיד היו מעלות לי חיוך ענק מרוח על הפנים, הן לאט לאט נעלמות.

והכי מתסכל, שאני מרגישה שזו אשמתי. 

והדבר שאליו אני הכי מקווה כרגע, שאולי בכל זאת אתה קורא כאן לפעמים. רק בגלל שאכפת לך.

ואם רק היית שומעת ממך, שאתה מרגיש אותו דבר, שאתה גם מתגעגע, זה כבר היה יותר טוב.

בן אדם שלי, אתה לא מבין כמה אני אוהבת אותך.

כבר לא אוהבת כמו שפעם אהבתי, אלא אחרת, ויותר.

אין לך מושג כמה אני מרגישה שאתה תמיד כאן בשבילי, ובעצם לא ממש משנה מה המצב ביננו, אתה עדיין הידיד הכי טוב שלי.

תישאר בסביבה:) אל תגרום לי להתגעגע יותר.

 

וזהו. פוסט געגועים טיפשי.

מקווה שתקראו את זה, שניכם.

נכתב על ידי puppet , 14/10/2006 15:59  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שוברת את המראה.


שמנה.

 

ולא רק מבחוץ.

 

 


 

שונאת את ההרגשה הזו. של כבדות. של אי-סקסיות מופגנת.

שגם בחולצה הכי יפה, שעושה את החזה הכי יפה, ואת הבטן שטוחה כזו, כמה שאפשר, אני מרגישה לא יפה.

לא יפה מבפנים, ולא מבחוץ.

 

ולא משנה כמה עיפרון שחור אשים כדי להסתיר את הפנים שלי, ארגיש כמו אחת שלא ראויה בכלל שיגעו בה.

שלא ראויה לבחור שיגיד לה שהיא יפה בכלל, כי הכל בעצם יהיה שקר.

 

אני שונאת את הימים האלה.

 


 

*הערה. זה לא פוסט צומי טיפשי.

את תיקחו את זה ככה, אל תנסו לעודד.

 

נכתב על ידי puppet , 1/10/2006 17:36  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  puppet

בת: 33



תמונה




14,798
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpuppet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על puppet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)