הקיץ הוא אותו קיץ, וקר.

איכשהוא שכשאשב לכתוב על זה יהיה כבר מאוחר.

אצטרך את הדף שיימחה את הדמעה החמה.

את הקיץ הזה לא אשכח ויהי מה.

והשירים הכי יפים יוצאים מהמגירות,

רק ברגעים שבאות הדמעות.

והחלומות אינם חוזרים ולו לרגע אחד.

רק בראש רץ לו הסיפור של הקיץ שעבר.

רק חיפשתי את עצמי קצת לא התכוונתי באמת,

לשבת ולכתוב את שקרה, ושתקרא... את כל המילים הקרות,

שאמרו לך את שאני כבר לא.

לא איתך,

לא ילדה.

ותודה,

באמת תודה על מה שעברתי איתך.

כי את הקיץ לא אשכח.